יעקב נולד בגרמניה ב-1914 כבן השלישי למשפחת זק. בית ההורים היה דתי ומסורתי אך ליברלי כלפי התרבות הגרמנית והאוניברסלית. לאחר שסיים את הגמנסיון יצא להכשרה בתנועת 'החלוץ'. המשפחה היתה ציונית והראשונים שעלו לא"י, לג"ב היו אחיו הגדולים יחיאל ובנימין. יעקב עלה יחד עם הוריו ב-1934. למרות רצונם לחיות בקיבוץ החליטו הורים לנסות את מזלם בעיר. קשיי הקליטה והפרנסה של זוג המבוגרים אילצו את בניהם יעקב ובנימין לצאת לעיר לסייע בפרנסת ההורים. בנימין קיבל חופש אך ליעקב שעדיין לא היה בשום מעמד היתה בעיה. מאחר ופרנסי הקיבוץ המאוחד הכירו את פעילותו הציונית בגרמניה הוא הוכר כחבר הקיבוץ המאוחד, אך לא חבר בג"ב ולא בפלוגת 'הכובש' (שיועדה לרמת הכובש) בה היתה חברתו אנני. לאחר שעבד כמסגר בת"א וכחלוץ בכפר סבא החליטו ההורים לבוא לג"ב בתנאי שכל המשפחה המורחבת תבוא איתם. יעקב ואנני התחתנו נקלטו בג"ב והיו לחברים. יעקב למד מסגרות ונקלט היטב (למרות שהיה 'יקה') במסגריית הקיבוץ והשתתף בפרוייקטים הגדולים (רפת עגולה, מצרנה, הטייגרים - שריוניות ועוד) והקטנים (תיקוני פרימוסים ופתיליות). כשאורי הבן הבכור נולד ב-38' ימי 'חומה ומגדל' בו נבנו משוריינים רבים קיבלה אנני מברק מהמסגרים: מזל טוב להולדת המשוריינצ'יק! בשנות ה-40 נבחר יעקב לגזבר ובמשך קרוב לעשור שנים עסק בתחום המורכב הזה. לאחר מכן גוייס יעקב למזכירות הקיבוץ המאוחד בתפקידים כלכליים והיה מנהל 'קרן הקיבוץ המאוחד'. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים נספה בנו יואל בתאונה. מותו של יואל ששירת בסיירת צנחנים היה מכה שיעקב ואנני התקשו להשתקם ממנה. יעקב נרתם לפעילות הנצחה עניפה והיה בין יוזמי הקמת 'גן הנצחה' ואולם המופעים לזכר בני ג"ב שנפלו במלחמות ישראל. גם לאחר פטירת אשתו אנני ממשיך יעקב להלחם על זכויות הקרקע ועל אותם עקרונות שבגללם עלה לארץ והתיישב בקיבוץ. חומר נוסף ראיון עם חנה שטראוס פברואר 2000