רבקה נולדה בעירה קטנה בליטא בשם סייד (י קמוצה), למדה בבית ספר עברי והתחנכה בתנועת השומר הצעיר. עם סיום הלימודים בבית הספר התיכון התחילה רבקה ללמוד בבית ספר לאחיות בווילנה, אך הפסיקה את לימודיה בכדי לצאת להכשרה לקראת העלייה לארץ- ישראל. ההכשרה הייתה ב"כיבוש", חווה חקלאית שהוכשרה למטרה זאת. בחווה הייתה קבוצה של ארבעים בנים ובנות שהתחנכו לחיי עבודת כפיים: חרשו, זרעו וקצרו שדות, חלבו פרות והכשירו עצמם לחיי שיתוף ועבודה חקלאית בקיבוץ בארץ. בחווה פגשה רבקה את משה שניידר. בזיכרונותיה כתבה: "החלטנו להיות זוג לאהבה ולחיים משותפים". לאחר שקיבלו את הסרטיפיקטים לעליה ארצה, התחתנו בעיר קובנה שבליטא. יותר לא ראתה רבקה את הוריה ואחיה שנשארו בליטא והושמדו ע"י הנאצים. ערב ראש השנה, בשנת 1929, עלו רבקה ומשה לארץ ישראל. בהגיעם ארצה התברר שאין להם מקום לגור ואין להם עבודה. הזוג הצעיר נפרד בכדי לנסוע בעקבות העבודה שהצליחו למצוא. רבקה נסעה לקיבוץ הליטאי בבנימינה ומשה נסע לעבוד בהקמת תחנת הכח, רוטנברג, בנהריים שליד קיבוץ גשר. לאחר כחצי שנה הצטרפו רבקה ומשה לקיבוץ גבעת ברנר. בקיבוץ נולדה בתם הבכורה רעיה. בכל שנותיה בקיבוץ עבדה בבית התינוקות כמטפלת. לאחר מספר שנים עזבה רבקה לתל-אביב בעקבות בעלה שחסך כסף בכדי להעלות את אביו מרוסיה. מאוחר יותר עברו לרחובות. רבקה הייתה עמוד התווך של המשפחה. עזרה בפרנסת המשפחה והעניקה לכולם בית חם ואוהב. לרבקה ומשה ארבעה ילדים שעליהם גאוותם, אחד עשר נכדים ואחד עשר נינים.