זליג נולד ב-1920 במזרח ברלין. בהיותו בן 13 עם עלייתו של היטלר לשלטון גמלה ההחלטה במשפחה שיש לעלות לארץ ישראל. זמי דרוקר, אחיו הבכור של אבא היה אז בתנועת הנוער שהעלתה יהודים מגרמניה לארץ. עם הגיעו לארץ זמי ארגן את עלייתה של כל המשפחה. ב-1936 עלו בני המשפחה לארץ והתיישבו חלקם בקיבוץ גבעת ברנר וחלקם בראשון לציון. ב-1941 אבא התגייס לצבא הבריטי ולחם בבריגדה הבריטית עד 1945. בהכשרת נוער עולה שהייתה בגבעת ברנר הכיר אבא את אימא, וב-1948 באו בברית הנישואין. נולדו להם שלושה ילדים: יעל, אמיר ודורון. בסיום מלחמת העצמאות התפנה אבא להתחיל לבנות את עצמו ומשפחתו בבית גבעת ברנר. מכיוון שלאבא היה רקע טכנולוגי ומדעי, הוא הצטרף מייד לחבר המהנדסים שבנו את מנפטת הכותנה הראשונה בארץ. המנפטה השיתופית האזורית לכל קיבוצי הסביבה. המנפטה הוקמה במקום שנמצא היום בילו סנטר. עם סיום העבודה פנה אבא לתחום הטכנולוגי שתמיד עניין אותו, למסגרייה, ומשם למסגריית שירותים. אבא היה אחראי על בניית דוד הקיטור הראשון בקיבוץ ליד המכבסה, ומשם המשיך לבנות דודי קיטור לשאר שכונות הקיבוץ, ולספק את המים החמים לכל התושבים. עם בניית חדר האוכל החדש אבא יחד עם עובדי החשמלייה בנו את חדר הגנרטור שסיפק אנרגיה לחדר האוכל והמטבח כאשר מתח החשמל בקיבוץ הופסק. כך עבד אבא עד גיל 86 במקום שתמיד אהב, כאשר הוא מקפיד לקרוא לו מסגריית שרותיים. ב-1972, עם פציעתו של אמיר אבא גמר אומר לקרא תגר על מצב בריאותו, ולהוציאו בכל מחיר לחיים בריאים. למרות דברי הרופאים והתוצאות בשטח ,אבא האמין שאמיר יוכל לחזור לחיים נורמאליים ומאושרים. אבא השקיע את כל מרצו בטיפול, שהיה נתון לעליות וירידות. כל פעם שאבא נשאל מה שלומו של אמיר, היה אומר כלפי חוץ הכול טוב הכול בסדר. אנחנו לא רוצים שום עזרה. אנחנו מסוגלים לטפל בכול לבד ובכוחותינו אנו. רק בשנים האחרונות חשנו בסדק שהולך ומתרחב בתשובותיו של אבא וכי הוא מתחיל להשלים, שאמיר לא יחזור למצבו הרגיל. אבא היה צמוד יום יום לאמיר עד יומו האחרון. בכך רצה לאמור ולהראות שלמרות המצב הקשה בו שרוי אמיר הוא, אבא, תמיד איתו ובכל רגע לצידו. למרות כל זאת אבא המשיך לנהל קריירת עבודה מפוארת, וקריירה של לימוד עצמי. אבא ידע חמש שפות שונות: עברית, גרמנית, יידיש, אנגלית ואיטלקית. זה אפשר לאבא לקרוא מידע מכל העולם, ובכך להשלים את השכלתו, שנקטעה עם עלייתו לארץ. אבא לא האמין בעמידה במקום ובהסתפקות במה שכבר יש. אופי זה הביא את אבא לידע כללי מאד נרחב. אבא היה איש חובק עולם בהיקף ידיעותיו. וכל היריעה הרחבה הזו שאבא בנה לעצמו, למעשה הוא הוריש לנו הילדים.