צבי נולד בגרמניה בפברואר 1923, עלה לארץ באוגוסט במסגרת 'עלית הנוער' 1939 והתחנך בקיבוץ איילת השחר. הוריו ברחו לשנחאי בסין. לאחר ההכשרה הגיע לגבעת ברנר באוקטובר 1941 והחל להתאקלם במשק. ביוני 1942 התנדב לצבא הבריטי והגיע לבאפס במסגרת החי"ל - החטיבה היהודית הלוחמת. את מרבית המלחמה העביר במצרים יחד עם חבריו גדעון שמבק ויהודה רוטשילד. בשלהי המלחמה הועברה החטיבה לזירת הקרבות באיטליה. ב- 24 באפריל 1945, שבועיים לפני תום המלחמה הנוראה נהרג צבי בתאונת משוריין שקרע זחל והתהפך. (באותו יום בדיוק, באותה זירת קרבות בראוונה נפל גם אליהו הרשקוביץ, בעלה הראשון של צביה להר). במכתב שהגיע מהחזית, כתב חברו יהודה רוטשילד לחיים וגנר: ".. רק היום אני יכול לכתוב לך. כה קשה האסון שאין לתארו במילים. אכן, צבי איננו. קברנו אותו בבית הקברות הצבאי יחד עם עשרות קורבנות הבריגדה. גדעון שמבק הקרוב אליו ביותר הוא בבית החולים. ניסיתי לבקרו, אך הדבר לא עלה בידי...לי יקשה מאד לספר לו על האסון הכבד, הן שניהם היו כאחים.. כבדה יד הגורל...עוד אין אנו רוצים להאמין, כי אכן הבאנו את צבי לקבורה. רק אתמול ראינו את חיוכו המתמיד, והיום מתגבר בתוכך רגש המרירות כלפי גורל אכזר לא צודק זה. הנה צבי התגייס כמוני כמוך ללחום את מלחמת עמנו, מוכן היה להקריב את חייו, אך לשם מה פסח עליו הגורל כשישב בחפירות וסביבו ברד פגזי אוייב. כשכולם חיפשו מחסה הוא מאן לצאת את חפירתו, כי ידע כי מישהו צריך להשאר בחוץ ולצפות אחר המתרחש. "אם הוטל עלי להיהרג תשיג אותי יד הגורל גם פה גם שם" כך אמר. אז לא קרה כלום, והיום? כלום יצא בריא ושלם מסכנות מול אוייב כדי ליפול ביד המקרה? עיוורת היא יד הגורל! חייו של צבי בצבא היו כחיי כולנו, שנות סבל ממושך עד היוצר הבריגדה. שירות בחום ובחמסין בסואץ, בקור ובגשם בלטרון. לא פעם שאלנו עצמנו: "כלום לשם כך התגייסנו?" הוא חלם חלומות לעתיד, תמיד קשור אל חבריו מלפני הגיוס ולאחר שהטובים בחרו לחזור לגבעת ברנר, ביקש גם הוא להקלט שם כחבר, במשק שבשמו התגייס בהיותו בהכשרה... במה יוכר החבר הטוב? בודאי בזה שבכל רגע הוא נכון להושיט לך יד עוזרת עם בת צחוק חברית על שפתיו. את החיוך הטוב הזה יכולת תמיד להבחין בצבי, גם בימים הקשים ביותר.הוא לא אהב סנטימנטליות יהירה, ואם משהו נגע בנימי נפשו נראתה אולי תגובתו בעיני הזר כצינית במקצת, אך כל אשר ידעו הבין שאין הוא נוהג לגלות את נפשו לעיני כל. כה צעיר היה במותו, הוא האמין שעם גמר המלחמה יתחיל את חיו האמיתיים. ודאי, מלחמה לנו לחיים ולמוות, ובכל זאת, כה כבדה יד הגורל...