ולטר נולד בהמבורג שבגרמניה ב-1898 למשפחה יהודית עשירה שרבים מבניה התבוללו ואף התנצרו. בשנתיים האחרונות למלחה"ע הראשונה גוייס ולטר לצבא הגרמני, וכבוגר בית ספר תיכון נהיה מיד לקצין. לאחר המלחמה למד באוניברסיטאות הידלברג, ברלין ומינכן מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, טבע ועוד. עם סיום הלימודים החל ללמד מתמטיקה ופיזיקה והיה מחנך של כ-100 תלמידי תיכון. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הופסקה עבודתו (הוא לא פוטר מאחר והיה פרונט-קמפפר, 'לוחם חזית' במלחמה הגדולה). ולטר שהבין מהר מאד את 'המסר הגרמני' - כל עם צריך לחיות בנפרד על אדמתו - החליט לעלות לפלשתינה. הוא צרר את הכסף שחסך מעבודתו בהוראה ונסע למרסיי שבצרפת. לאחר המתנה קצרה קיבל סרטיפיקט 'קפיטליסטי' וב-1934 עלה לארץ והצטרף לג"ב. לימים סיפר המזכיר דאז שלמה רגולר שולטר אכן 'הצטרף'. הוא לא היה בהכשרה, לא בתנועת נוער יהודית או ציונית, והוא גם היה 'זקן' בן 36 שהגיע לגבעה ולמחרת יצא לעבודה. ולטר עבד בכל העבודות הקשות וכשפרצו המאורעות ב-1936, למרות היותו אנטי מיליטריסט ואפילו פציפיסט, העמיד מיד את נסיונו הצבאי שרכש בשירותו כקצין גרמני קרבי. ב-1939 נסע לגרמניה לחלץ את משפחתו וחזר ממש בספינה האחרונה מצרפת. מיד אחר כך התנדב לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית במדבר המערבי ובאיטליה. לאחר שחזר הדריך את החברים בשימוש נשק ואף הקנה להם יסודות לחימה ובמלחמת העצמאות היה ולטר מפקד המשוריין המפורסם שאבטח את הצירים באיזור. לאחר המלחמה גדלו שטחי החקלאות של ג"ב מ-1000 דונם ל-6000 דונם וולטר מונה למרכז המים. התפקיד הזה היה מאז מרכז חייו. החסכון במים, האספקה השוטפת של מים למחנה ולחקלאות, התיאום בין מקורות המים, הפעלת הבארות וה'שטוצרים' ולטר ניהל את המערכת בתבונה ומקצועיות רבה. בתחילה הוא יצא לעבודה באופניים ואחר כך על הג'יפ המפורסם, עליו למדו דורות של ילדים לנהוג.. בסתר ליבו ראה ולטר (פרופסור למתמטיקה ופיזיקה) את יעודו בחינוך והוראה ועד סוף ימיו חשב שג"ב לא עשתה מספיק כדי שיהיה מורה (כשהוצע לו לצאת ללמוד עברית הוא טען שאין ללמוד עברית על חשבון העבודה!). לולטר היו שתי אהבות גדולות: ילדים וצילום, וכל חייו בג"ב היה מוקף בילדים שאימצו אותו (ולהיפך) ובאינספור תמונות שצילם באירועים שונים. בחדר שלו שהיה תמיד הפוך ולא מי יודע מה נקי (ממש אנטי ייקי) מצאו ילדים רבים בית יחד עם החתולים, הממתקים והתמונות. השכלתו הרחבה שמשה אותו בעבודתו ובעיקר בעזרה בשיעורי הבית לילדים בני טיפוחיו. העבודה במים חייבה אותו להיות בכוננות ופעילות 24 שעות ביממה והוא טען לא פעם שאין לו צורך מיוחד בבגדי שבת... עם המשפחה בחו"ל הוא שמר על קשר לאורך כל השנים, אך משפחתו ה'אמיתית' היתה משפ' ליאור שאימצה אותו עוד מהימים שולטר ופטר (וקורט פלטר) חלקו ביניהם את האוהל. את עיתותיו הפנויות ניצל ולטר לצילום של אירועים במשק ושיאם היה הפורים של החטיבה, 'יום עודד' וחגי המשק. אין כמעט ילד בגבעה שלא נאלץ לעמוד כמה דקות עד 'שולטר גמר לכוון'. את התוצאות היה מחלק לכל מי שביקש. ולטר שסודות חייו כצעיר בגרמניה נותרו ברובם איתו היה אוזן קשבת לכל ילד, נער או חבר שלא מצא מקום אחר לשפוך את ליבו. בחביבות הייקית היה מעיר הערותיו ומאיר זוויות חדשות למצב אליו נקלע הצעיר. לאחר שכוחותיו אזלו עזב את הג'יפ והמים ועבר לעבוד בחדר האוכל. עם קבלת הקלנוע אמר בהכנעה "שהעסק גמור" אך המשיך לנסוע בו עוד כ-3 שנים, עד מותו. פרופ' אברבד גרוסמן, רופא פסיכותרפיסט היה תלמידו של ולטר בגרמניה. הוא הזכיר אותו ב-1993 בכנס שהתקיים 60 שנה בדיוק לאחר שולטר הושעה מעבודתו כמורה. הוא ביקש לסיים את מכתבו באמירה שזכר ממר ליפמן: "אל תתנו לבלבל אתכם, החיים הם גדולים ויפים, אם כי לעיתים לא בלי מרירות". חומר נוסף: חברים מספרים על ולטר ביום השלושים 1983, ראיון עם מרי ופטר ליאור 1983, מכתב מפרופ' גרוסמן 1993, חצי ראיון עם דב שירן 1973.