אלזה נולדה במינכן, גרמניה ב-1908. בגיל צעיר התייתמה מאביה וסייעה לאימה בפרנסת המשפחה. בגיל 13 הצטרפה לתנועת נוער ובת 17 יצאה להכשרה חקלאית בהמלן. אלזה היתה מקבוצת החלוצים שיסדה את קיבוץ 'חירות' שהוקם בסביבות המלן - וולפנביטל בשנת 1926.אלזה עבדה אצל איכר בעיקר בעבודות חקלאות, רפת ומשק בית. תנאי החיים היו פרימיטיבים ביותר והיהודיה בת העיר חייבת היתה להסתגל לאורח החיים של האיכר הגרמני. ואכן, אלזה השתלבה בחיי העבודה ועד מהרה הפכה חצר האיכר למרכז החברתי של קבוצת החלוצים בסביבה. כבר אז, כאישה צעירה היתה אלזה חלוצה למופת, נכונה לקבל על עצמה כל קושי ברוח טובה, אמהית וערה למתרחש אצל החברים ובתנועה. אחרי 4 שנים, חלקם עם עליזה פס, הגיע יום העליה המיוחל ובמרץ 1929 הגיעה אלזה יחד עם חבריה מ'חירות' לא"י, לגבעת ברנר. היו אלו זמנים קשים בארץ, ולאחר תקופה קצרה בגן הירק הקטן שבבית יצאה אלזה לעבוד במשק בית ברחובות. לאחר מכן עסקה במכירת תוצרת גן הירק במושבה רחובות. בזמן הקמת מפעל החשמל בנהריים גוייסה אלזה עם עוד חברים לגשר וכשחזרה מילאה את תפקיד המחסנאית במטבח. ראשוני הגבעה נהגו לספר שכאשר היתה אלזה שומרת לילה, עיקר תפקידה היה להשגיח על התינוקות ולהכין אוכל לחברים היוצאים לעבודה. אלזה שלא רצתה לבזבז זמ היתה נוהגת לעשות את הכביסה בלילה. כשגן הירק גדל חזרה אלזה לעבוד בו והתמידה שנים ארוכות. אלזה נישאה לרפי מייזלס אותו עוד הכירה בקיבוץ 'תירות' ונולדו להם שני ילדים, אורי וחוה. ב- 1940 יצאה המשפחה הצעירה בשליחות התנועה לאנגליה. בשל תלאות המלחמה שפקדו בעיקר את לונדון וסביבתה, יצאו אלזה וילדיה אל הכפר שם חיו בשקט יחסי. אחרי מלחמת העולם שבה אלזה עם ילדיה לגבעת ברנר. באתה תקופה נפרדה אלזה מרפי שעבר מאוחר יותר לקיבוץ בית השיטה. אלזה השתלבה שוב בגן הירק ומאוחר יותר עברה לעבוד במזכירות. ב- 1956 נפל אורי במילוי תפקידו, ימים ספורים לפני מלחמת סיני. אלזה נשאה את כאבה בשקט וצנעה , חזרה לעבודתה תוך שהיא שוקדת על תפקידיה היומיומיים. כאשר נולד הנכד, יובל, כבר נתנה המחלה הקשה את אותותיה וכל רגשותיה הופנו למשפחה הצעירה. בשנתה האחרונה חיתה בין תקוה ליאוש ולחמה על חייה. אלזה נפטרה ב- 1959 כ- 3 חודשים לפני הולדת נכדתה אורית.