יעקב בלוך- עדן נולד בליטא, עם סיום לימודי תיכון יצא להכשרה בדנמרק, משם עלה לארץ בשנת 1936. הגרעין עמו עלה הצטרף לקיבוץ גבעת ברנר. אווה אשתו עלתה לארץ מפינלנד בסוף 1949 מתוך אהבת התנ"ך, אהבת העם היהודי, וארץ ישראל כמולדתו. דרך המלצה הגיעה לגבעת ברנר. יעקב לימד אותה עברית. כך נוצר הקשר הרומנטי. בעקבותיו הנישואים ב-1951. בכמה יומנים יעקב מתאר את הגן הבוטני שייטע באזור שכונת המיליונרים וגבעת זקס. יעקב קיבל חדר במיליונרים כדי שיהיה קרוב לגן ויוכל לטפל בעצים שנטע, גן בוטני לתפארת, שטיפל וטיפח אותו. יעקב ואשתו אווה עזבו את גבעת ברנר ועברו לבית אלעזרי. שם התגוררו שנתיים, ושם נולדה בתם הבכורה רותי. בשנת 1954 עברו למושב בני עטרות ונולד בנם אורי. יעקב ואווה התגוררו בבני עטרות עד יום מותו של יעקב בשנת 1982. לא ידוע היכן רכש יעקב את בקיאותו בעצים וצמחים. אולי היה אוטודידקט, אבל ידיעותיו בנושא והכרתו את עולם הצמחים הייתה נרחבת ומעמיקה. הוא ממש אהב כל מה שקשור לעצים ולצמחים. לפרנסתו עבד יעקב כמדריך מטעים במשרד החקלאות. עם השנים היה אחראי הדרכה באזור הדרום, כמו כן היה לו משק חקלאי. אשתו אווה תמיד הייתה עזר כנגדו והחזיקה את המשק כשהוא עבד בחוץ. אשתו אווה חיה עם בתם רותי גולדמן ביהוד. אורי בנם היה טייס בחיל האוויר, הוא ואשתו חיים בבני עטרות ועוסקים בכוורנות. הילדים שגרו במיליונרים זוכרים את יעקב יעקב בלוך- עדן. "בשכונת המיליונרים החדרים היו קטנים, הייתה מרפסת צרה, היינו "ילדי חוץ". הסתובבנו בחוץ באזור בית ישע, בית זקס, אחר כך סביב שובך יוני הדואר שטיפל בו שמעון הנדלר. יותר מאוחר משך אותנו הגן הבוטני של יעקב בלוך. אלה היו אזורי המחייה שלנו. יעקב נראה לנו יחיד ומיוחד. הוא חי לבד, בקצה השכונה, במדרון שיורד היום למועצה האזורית. באנו לבקר אותו. התעניינו בגן שהוא נטע ואפילו עזרנו לו בשלבים הראשונים של הנטיעות. זה היה נראה לנו משהו מאד מיוחד, חלוצי אולי. חבר קיבוץ שלוקח גבעה שוממה ונוטע גן בוטני קרוב מאד לשובך היונים. השובך הישן היה בשכונת המיליונרים אחרי המקלחת. כשהשובך עבר לצבא, הם העבירו אותו למקומו הנוכחי ליד בית זקס, היכן שהוא היום. ליעקב הייתה גינה יפה. עשה רושם שהוא מבין בבוטניקה. הוא דיבר עברית יפה. באנו אל יעקב לאזור הנטיעה, לא לביתו. הוא מאד אהב ילדים. התפלאנו שהוא גר לבדו. בכול השכונה גרו משפחות, בכל החדרים התרוצצו ילדים, חוץ ממנו ומאורי גאופ, שגר קרוב אליו, שניהם היו רווקים. יום אחד הופיעה בחורה בלונדינית, מראה סקנדינבי. ואז אנו הילדים התרחקנו. יעקב נעלם והוא היה חסר לנו, הילדים. המשכנו ללכת לגן הבוטני גם אחרי שיעקב עזב. הגן היה נטוע עצי נוי. בתקופה ההיא הם נחשבו לעצים מיוחדים. הם לא היו עצי הארץ כמו החרוב, השקמה, או האלה. העצים היו חזקים ולא צרכו מים רבים, שנים לא טיפלו בהם והם הלכו וגדלו. שמעון כורה מעיד שגם עץ התות על יד הדואר ניטע על ידי יעקב. הוא היה אדם מיוחד בדרכו. הוא לא היה הקיבוצניק הטיפוסי של אותם ימים. הוא היה שונה באהבות שלו ."