"תחת גפנו ותחת מצלמתו" אליעזר נולד ב-1904 בעיר אוסנהברוק שבגרמניה, למשפחה יהודית עם שורשים של מאות שנים במדינה. אביו החזיק חנות כלבו גדולה והיה חבר מועצת העיר. כבר בגיל 15 הצטרף לתנועת "תכלת-לבן", והיה לפעיל ציוני וארגן הכשרות נוער בגרמניה לקראת העליה לארץ ישראל. אביו נפטר בשנת 1925, ועול ניהול חנות הכלבו נפל על אליעזר. בשנת 1928 הוא ביקר את חבריו שעלו לארץ בגבעת ברנר. ב-1937, תקופה שבה כבר שלטו הנאצים בגרמניה, הספיק אליעזר להשתתף בתערוכת צילום של צלמים חובבים בפרנקפורט, וזכה בה במקום ראשון. באותה שנה הוא מצליח למכור את עסקי המשפחה ולעלות לארץ לגבעת ברנר. זמן קצר אחריו הגיע לג"ב גם אחיו הצעיר שלמה. את אימו כבר לא הצליח להעלות. כשהגיע לגבעה יחד עם מצלמת ה'לייקה' הנודעת ומכונה להגדלת תמונות התחבר לצלמי המקום חנן בהיר וולטר ליפמן ובמשך שנים צילם תמונות רבות ויפות, בעיקר של ילדים. מעל 30 שנה עבד אליעזר בכרם. לאט-לאט ביסודיות המתאימה לייֶקֶה ובשקט ושלווה שהיו באופיו של אליעזר, הוא הצליח להקים כרם לתפארת, בעזרת צוות מסור של 8 חברי הקיבוץ, בהם גם הני אשתו. בשנת 1967 זכה הצוות, חמישה מתוכם כבר חצו את גיל ה-50, בפרס העבודה של ההסתדרות. אבל שנה אחר-כך, כותב שלמה דגני על חברו, אליעזר: "ראינו איך אתה הולך ונחלש, אבל מהכרם לא הסכמת להיפרד למרות הכאבים והקשיים. שבועות וחודשים עבדת תוך כאבים ומיאנת להפסיק". 'אני הולך רק לבדיקות בבית החולים', אמר אליעזר ולא שב משם. אליעזר נפטר ב-1968, אבל השאיר לנו את הצילומים למזכרת. (באתר יש מאות תמונות שצילם אליעזר. בתפריט הראשי היכנסו לדף התמונות ובטבלת הצלמים בחרו ב-אליעזר ורטהיים).