אסתר נולדה בווהלין ברוסיה בשנת 1901. להוריה שהתייתמו בגיל צעיר היו משפחות חסידיות עניפות עם למעלה מעשרה ילדים כל אחת. גם לאסתר היו אחים רבים וחיים קשים כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לרובנה ושם סיימה אסתר את לימודיה. יחד עם אחותה התלבטה הם להמשיך ולמוד רפואה או כמו צעירים רבים באותם ימים - לעלות לארץ ישראל. אחותה החליטה ללמוד ואסתר חניכת 'השומר הצעיר' ו'דרור' יצאה להכשרה. 3 שנים המתינה לסרטיפיקט המיוחל וכשהגיע סוף סוף עלתה בסוף 1926 ארצה. כאן הצטרפה לחבריה מקבוצת 'ווהלין' בחדרה ויחד סבלה אתם בקדחת בחסר העבודה ובקיפוח ה'מפלגתי' של 'אחדות העבודה. ימי חדרה היו קשים מנשוא, אך מ ששרד אותם היה לחלוץ מגשים. אסתר שויתרה על לימודי הרפואה בפולניה 'הסתפקה' בלימודי חקלאות במשק הפועלות בנהלל. כשסיימה אותם הצטרפה לחבריה ויחד עם פלוגת רחובות היתה בין ה'מייפלאואור' - אותם 35חלוצים שעלו לגבעת הטרשים בקיץ 1928. אסתר וידיעותיה בחקלאות היתה בין מקימי גן הירק ויחד עם אורי אביגד, בנימין זכאי אופנהיים וחברותיה מ'ווהלין' עטרה ואסתרקה סיפקו אוכל לחברים. העבודה היתה מתישה, האמצעים בצימצום ושוב התמודדה החלוצה הצעירה עם הקדחת וחוסר הנסיון של כל הקיבוץ. יחד עם איילה ארליך ובנימין זכאי היתה בין מיסדות המשתלה. אסתר שלא נישאה מעולם היתה 'דיירת קבע' ב'קיר המוות' ורק לאחר 10 שנים בהם ויתרה כל פעם למען המשפחות על שידרוג דירתה עברה לחדר משלה. אופיה השקט סייע לה להבין ולהתגבר, גם על המלחמות ה'טפשיות' לדבריה בין גן הירק למשתלה, בין הייקים לליטאים. העבודה במשתלה מלאה אותה סיפוק ואתגרים ולמעט מספר יציאות למטבח ולגינות בית ישע בלתה את מרבית חייה במשתלה, בין העצים והפרחים. בערוב ימיה נשאלה איך זה לחיות כבודדה בקיבוץ, תשובתה הכנה היתה ש'זה חא היה קל וסיכום אין'.