בלומה נולדה בשנת 1905 בפוניבז', ליטא למשפחת שמוקלר. בביתה המסורתי נהגו לשיר זמירות לשבת וכשנפסקו יום אחד ניגוני השבת שאלה את אביה מדוע. תשובתו לא אחרה, נחזור לזמירות שנגמור את המלחמה (מלחה"ע הראשונה). עם התקרבות הגרמנים גורשו היהודים מרחבי ליטא לעומק רוסיה ומשפחת שמוקלר נאלצה תוך 24 שעות לארוז את חפציה על סוס ועגלה ולברוח מזרחה. יחד עם עוד משפחות פליטים יהודיים השתקעה המשפחה בעיר אופה, בהרי אורל והשתלבה בחיי הקהילה הקטנה. על המהפכה ב- 1917 למדה בלומה הקטנה כאשר הפסיקו לברך בבית הספר את הצאר ניקולאי.בגיל 16 חזרה לפוניבז' ומיד פנתה לתנועת 'החלוץ' שבעיר. מאחר ולא קיבלו צעירים מתחת לגיל 18 הציעה הנערה להקים את 'החלוץ הצעיר' ועד מהרה הרעיון אומץ ובלומה השתלבה בתנועה.בשנת 1925 הצטרפה בלומה להכשרה בממל ושם שמעה לראשונה על אברהם כץ שהיה מרכז התרבות ונודע בשמו 'המורה הנודד' שסובב בין הכשרות ליטא ולימד את החלוצים הצעירים ו'פתר' בעיות, בעיקר בין החלוצים למעסיקים. בהכשרה למדה תפירה אך עסקה בעיקר בחקלאות. באחד מימי הכיפור הכריח אותם אחד האיכרים (יהודי!) לעבוד עד כניסת החג ובלומה הובילה 'מרד' של החלוצים שעזבו את השטח ללא אישור. אל האיכר שלא הסכים לקבל אותם בחזרה נשלח אברהם ששיכנע אותו ב'כשרות' המעשה וכאן נפגשו לראשונה בלומה ואברהם. לאחר 4 שנים קיבלה סרטיפיקט זוגי (בנישואים פיקטיביים) וב- 1929 עלתה לא"י. למרות ש'הפחידו' אותה עם ה'ייקס' בג"ב החליטה לבדוק את השטח , אחרי הכל הכירה כבר את אברהם כץ וזליג אבן. בשל נסיונה מהכשרה בתפירה ביקשו אותה לאחר 3 חודשים בלבד להיות המחסנאית של הפלוגה. התפקיד היה כרוך בלקיחת החפצים האישיים של העולים החדשים אל המחסן המשותף וחלוקתם לחברים. בלומה שהגיעה עם צרור דל לא העזה לבקש את החברים לתת את תכולת המזוודות (העולים מגרמניה הגיעו עם יחסית הרבה רכוש ) ולעזרתה גוייסה גאולה שרתוק. לימים שאלה את סרני: "איך ניהלתם את המשק, באה חברה שלא מכירים אותה, לא יודעים מיהי, ומוסרים לה את כל הרכוש". סרני ענה: "ראו על האף שלך שלא תברחי מכאן.."בשנים הבאות שהיו שנות מחסור קשות היה מחסן ב' מקור הבגדים היחיד של החברים. אחרי תקופת המחסן עברה בלומה לעבוד בגן הירק עם אורי אביגד ועם פתיחת בית ישע ב- 1938 נכנסה לעבוד בגינות בית ישע ושם נשארה כ- 60 שנה.. בשנת 33' נישאה לאברהם כץ ונולדו להם 3 בנות: מרים, עדה ונעמי. בשואת אירופה איבדה את כל משפחתה וג"ב היה לביתה היחיד. המשפחה שהתרחבה, נכדיה וניניה שהתווספו עם השנים ומשפחות בני דודיה ברחבי הארץ היו נחמתה. בלומה שראייתה את החיים היתה ברורה ופשוטה השתלבה היטב במערכת הקיבוצית, היתה שלמה עם החינוך המשותף וההחלטות הקשות של השנים הראשונות, כאבה את 'הפילוג' שקרע משפחות מג"ב וזכתה באריכות ימים מופלגת. אם אברהם שזכה לתואר (ע"י משה צמח) כאביו מולידו של קיבוץ גבעת ברנר, בלומה בהחלט ראוייה לתואר, אשתו.