ארנה נולדה ב- 1899 למשפחת אולמן הדתית שומרת מצוות שחייתה מספר דורות בגרמניה. ארנה היא הבכורה בין ששת ילדי המשפחה ובהיותה בת 17 נדלקה על הרעיון הציוני ולאחר שהפיצה אותו בין אחיה יצאה לברלין. ברלין של תחילת שנות ה- 20 מושפעת מרעיונותיו של בובר ואחרים על חברה חדשה וצודקת. ארנה בלהט ציוני עלתה לבד לפלשתינה בסוף שנת 23' והצטרפה לקבוצת חפציבה. בשל מחלוקות וחוסר יכולת ללמוד עברית עברה ארנה לירושלים, ל'גדוד העבודה'. שם בין יצחק שדה, דולק הורוביץ ואידיאליסטים נוספים ניסתה להשתלב, אך לשוא. היא שבה לגרמניה למקום בו עבדה קודם, מוסד 'אהבה' העוסק בחינוך ילדי פליטים יהודיים ושם קשרה קשרים עם הצוות והילדים.בשנת 33' עלתה שוב לא"י, הפעם כל משפחתה בעקבותיה והפעם עם יותר נסיון הגיעה ארנה לג"ב, שם לא חסרו 'ייקים' ועד מהרה החלה למלא תפקידים מרכזיים באקונומיה ובמחסן הבגדים. בג"ב פגשה במרדכי רייפן ויחד הקימו משפחה שלושה ילדים והחיים נכנסו למסלול. המשפחה המורחבת 'שבט האולמנים' בכל הארץ גדל, הקיבוץ התבסס וארנה שעוסקת גם בעבודה חינוכית ראתה ברכה בעמלה. את הלהט שצרף אותה בבגרותה היא השקיעה במשפחה ובעבודה ובביקורת לא מועטת על החיים בקיבוץ ובארץ. בימי ה'פילוג' היא 'נשכבה על הגדר', התעקשה על שמירת המסגרת המשפחתית והיתה בין היחידות שלא נכנעה 'ללחץ האידיאולוגי' שסחף את כל התנועה הקיבוצית.אחרי ה'פילוג' עברה למחסן הבגדים של בית הספר ('רוצו רוצו למחסן, ארנה מחכה מזמן. מכנסיים בלי כתפיות זה היום קיבלנו..')שם התמידה כ- 20 שנה. לאחר פטירתו של מרדכי הלכה ארנה והתכנסה בתוך עצמה. אמנם משפחתה העניפה וחדרה המטופח סייעו לה להמשיך, אך ללא 'המשענת' העיקרית, מרדכי , היא הלכה ודעכה.

ארנה טל