ג'וי נולדה ב-1946 בעת החגיגות לציון שנה לתום מלחמת העולם השנייה, וכך קיבלה את שמה. הוריה, בני משפחת מהגרים מרומניה ובלרוס, התגוררו בלונדון ולמרות שמשפחת סמואלס הייתה יהודית מסורתית, באין בתי ספר יהודיים טובים, ג'וי התחנכה בבית ספר נוצרי לבנות. בגיל 18 התחילה ללמוד באוניברסיטה ולמדה עבודה סוציאלית. בשנותיה כסטודנטית הייתה פעילה מאוד בתנועה נגד האפרטהייד ובין באי ביתה וחבריה היה גם מי שעתיד להיות נשיא דרום אפריקה תאבו מבקי. יותר מפעם אחת היה אביה צריך להוציאה ממעצר. בימים שלפני מלחמת ששת הימים, למרות שלא הייתה ציונית, הצטרפה להפגנות למען ישראל, מתוך חשש לגורל המדינה, ועם סיום המלחמה הגיע לארץ כמתנדבת בגל הראשון של המתנדבים. כעבודה ראשונה בקיבוץ נשלחה לנקש עשבים בשדות הכותנה. לטענתה אף אחד לא אמר לה מה להשאיר ומה לנקש ומכאן שבסוף יום העבודה היו כנראה כמה שורות נקיות מכותנה. ב-1969 התחתנו אבנר וג'וי ובשנים הבאות נולדו חגי, רוני, מיכל, יפתח ותמר, משפחה לתפארת. ג'וי עבדה במהלך חייה במגוון עבודות. מספר שנים בבתי הילדים, כשעיקר גאוותה הטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, כאן באו לידי ביטוי לימודיה בעבודה סוציאלית וגישתה ההוליסטית. לאחר מכן עבדה מספר שנים כסייעת במרפאת שיניים. מאמצע שנות השמונים הייתה אחראית על קבוצת המתנדבים בגבעת ברנר שמנתה כשלושים-ארבעים אנשים צעירים, שמעבר לצרכים השוטפים אהבה מאוד את הטיולים שארגנה להם לאורכה ולרוחבה של הארץ, כולל סיני. רבים מהם ראו בה כאמא חליפית לתקופה ושמרו איתה על קשר לאורך השנים. כשנתיים עבדה ג'וי בחדרי חולים ותוך כדי התחילה ללמוד בת"א מספר מקצועות ברפואה אלטרנטיבית, כשהיא מגשימה רצון ארוך שנים לעסוק בתחום. עם סיום הלימודים הקימה עסק משלה לרפואה הוליסטית, מהראשונות שעסקו בתחום בגבעת ברנר. בתחילת שנות ה-2000 התחילו להיוולד הנכדים והיא החלה קריירה חדשה כסבתא במשרה מלאה, מסלול שמילא אותה באושר רב. בשנים האחרונות כשבריאותה התחילה להתרופף היא לא ויתרה לעצמה ונשארה אמא וסבתא אוהבת ומעורבת - עמוד התווך של המשפחה. אישה, אמא וסבתא למופת. תחסרי לנו.