מספרת עליזה, בתם של חנן ורות זקס: בשנת 1935 נסע חנן זקס (שהיה שופט חוקר בציריך שוויץ) לטיול במזרח הקרוב, מצרים סוריה לבנון ופלסטינה, במסגרת הטיול הזה הוא הכיר את אמי רות. לפי המידע שבארכיון ג"ב הוא קנה את חלקת האדמה לפני שהכיר את אמי אבל לפי מה שסופר לי - הוא קנה את חלקת האדמה אח"כ, מאחר שהיא לא רצתה לעזוב את הארץ ולבוא אתו לשוויץ והוא החליט להתיישב בארץ. בנוסף שמעתי מקרובי משפחה אחרים שהרעיון להתיישב בפלסטינה באמצע המדבר נחשב בעיני המשפחה כמעשה אקסצנטרי, והוכרז עליו שאינו אדם אחראי. סבי בצוואתו הוריש לו את חלקו בצורת קרן משפחתית שאפשרה לו ליהנות מפרותיה כדי להבטיח שלי ולאמי לא יחסר. (אביו חשש שהוא יבזבז את כספי הירושה על החווה החקלאית שהקים, הוא לא האמין באפשרות שהחווה תאפשר פרנסה בכבוד). בזמן מלחמת העולם השנייה לא ניתן היה להעביר כספים לארץ כך שאי אפשר היה לקבל כסף מהקרן המשפחתית. כדי להגדיל את הכנסת המשפחה הסבו הורי את בריכת השחייה לבריכה בתשלום לאירוח חיילים בריטיים. הקשר שנוצר עם החיילים אפשר לאבי לתווך בין החיילים לבין האחראים לרכש בגבעת-ברנר, אבי זכה לאות ההגנה לאחר מותו עקב השתדלותו של ליפא כץ. בשנת 1946 נפטר אבי מתסחיף ריאה, הוא נקבר בבית הקברות של גבעת-ברנר, אמי לא הייתה מסוגלת להחזיק את החווה ולכן מכרה אותה לקיבוץ ואנחנו עברנו לגור ברמת-גן. לבקשת אמי היא נקברה בבית הקברות של הקבוץ בסמוך לאבי.