ב-1977 הגיע לינדזי לגבעת ברנר. הוא פגש את רותי במטבח, התאהב בה, וכך נוצרה משפחה. לינדזי אהב היסטוריה, מאוד התעניין בתולדות המדינה והקיבוץ בפרט. הוא הכיר רבים מהראשונים - חלוצים ובסבלנות רבה הקשיב להם. יותר מאוחר, בביקוריו הרבים בקיבוץ, פקד את קבריהם. הוא נהג ללכת לספריה האנגלית ומאוד אהב טיולים בארץ - ירושלים, יפו עכו ונצרת. הוא הביא איתו תרבות אחרת, לפעמים היה לא קל, אבל הפגיש אותנו עם דברים מאוד מעניינים. במידה מסוימת הוא היה חייב לפגוש את התרבות הליטאית-יקית-לבנטינית ולעיתים זה היה מרתק. למרות שאחרי שעזב חי רחוק - הוא נשאר תמיד חלק מאיתנו. (מימי זליגמן) סוף שנות ה-70' של המאה הקודמת. זה עתה השתחררתי ובאתי לעבוד בפרדס עם 'הילה' של איש צבא לינדסי לא החמיץ את הקטע הזה ונהיינו חברים, עם הרבה חוש הומור ורגעים מצחיקים. בפרדס לינדסי היה 'סוס עבודה' ושותף לא רגיל. רץ בין שורות השמוטי והאשכוליות כתזזית, נכון לכל משימה, לא מעקם את האף לשום מטלה. הכול נעשה במהירות ודייקנות של אחד שיודע מהי עבודה קשה ואיך לבצע אותה. במשך השנים מאז שחזר לאוסטרליה היינו נפגשים מדי קיץ כשהיה מגיע, מדברים וסוגרים פערים. ולינדסי גם מקפיד להגיע לאמא שלי להגיד שלום ולסדר את הגינה! היה לו לב גדול ובנוסף, הייתה לו רוח חופשית ללא גבולות, של אדם טבוע בעולם. אתגעגע אליו. הוא הגיע ממקום אחר, נישא על רוח אחרת, כל כך מיוחד. זכרו עימי. (הלל מגן)