הראל נולד בברלין בירת גרמניה לרחל וזאב אורבך, חברי גבעת ברנר, שהיו שם בשליחות הקיבוץ המאוחד לתנועת "החלוץ". אביו חלה ונפטר כעבור חודשים אחדים, ואמו שבה לארץ ישראל ב-1935, וזמן מה לאחר מכן נישאה לפרופ' אריה הראל, מי שהיה לימים שגריר ישראל בברית המועצות ומנהל בית החולים איכילוב, שאימץ אותו לבן. בהיותו בן עשר עברו הוריו להתגורר בתל אביב. במסגרת שירותו בצה"ל היה חבר בגרעין נח"ל של הנוער העובד שהצטרף לקיבוץ מנרה, שם השתקע. במשך השנים עבד בבריכות הדגים של הקיבוץ ולזמן מה היה מזכיר הקיבוץ. במהלך השנים השלים לימודי תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ולמד במדרשה הרעיונית של הקיבוץ המאוחד ברמת אפעל. הראל היה חבר באחדות העבודה בקבוצה של יצחק טבנקין והביע התנגדות לאיחוד עם מפא"י להקמת מפלגת העבודה ב-1967. ב-15 ביולי 1967,לאחר שקיבל רשות מקיבוצו, היה בקבוצת חברי הקיבוץ המאוחד שהתיישבה בעלייקה ולאחר מכן בקונייטרה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הוא שימש כמזכיר הקבוצה, ולצורך כך לקח הפסקה מלימודיו באוניברסיטת תל אביב. בהמשך ייסדה הקבוצה את קיבוץ מרום גולן, שם הוא מתגורר. הוא חבר פעיל ומרכזי בוועד יישובי הגולן. הראל היה מבין מקימי מפלגת הדרך השלישית, ושובץ במקום השני ברשימתה לכנסת. בשנים 1996 1999 כיהן כחבר הכנסת בכנסת ה-14 והיה יושב ראש סיעת הדרך השלישית וחבר ועדת הכנסת, ועדת הכספים וועדת הכלכלה. היה מיוזמי השריון בחוק הגולן. ביקש להקים רשות לאומית למלחמה בעוני. לאחר כהונתו בכנסת עמד בראש חברת "וקטור" לייעוץ ארגוני וכלכלי לקיבוצים. כיום (2010) עומד הראל בראש היחידה לאסטרטגיה ומידע של ועד יישובי הגולן ומשמש יו"ר חבר הנאמנים של מכללת "אוהלו" בקצרין. בשנת 2016 הוכרז כזוכה פרס מוסקוביץ' לציונות. ביום העצמאות השבעים למדינה, תשע"ח (2018) זכה בפרס ישראל לחקלאות והתיישבות. הוא נשוי לציפורה, ולזוג שני בנים ושלוש בנות.