רחל נולדה במושבות של הברון הירש, בדרום ברזיל, נולדה להורים שהיגרו מרוסיה ורומניה לברזיל כחלק מאפשרויות לפתרון הבעיות של העם היהודי במאה הקודמת. שנות חייה הראשונים עברו בעבודה חקלאית, עזרה למשק הבית ולימודים בבית ספר יסודי, אותם עזבה כדי לעזור בפרנסת הבית. לאימי יש שתי אחיות ו4 אחים. כחלק מחיפוש אחרי פרנסה טובה, עברה באמצע שנות ה50 לעיר הגדולה סאו פאולו וגרה בתחילת הדרך בבית אחותה בעיר ועבדה בעבודות שונות. בתחילת שנת 58 פגשה את אבא, שגם הוא היגר מאותן המושבות בדרום, בעת מסיבת ריקודים. לאחר כמה חודשים, הם החליטו להתחתן ולאחר כשנה נולד אהרון וכשנה וחצי לאחר מכן נולדה צילה. בשנים הראשונות אמא עזרה בגידול הילדים וכעזר לאבא, שהתעסק בעיקר במסחר של בגדים וסחורות שונות לחנויות ועסקים שונים בבירה. כל השנים הקפידו הורינו על חינוך יהודי כולל גן ילדים, ובית ספר יסודי של הקהילה היהודית בסאו פאולו. אמא היתה פעילה בארועים משפחתיים רבים, בחגים היהודיים ובקרב החיים הבית ספריים. באמצע שנת 1972 החליטו אימי ואבי לעלות לארץ, בעקבות גל הציונות שהתחיל לאחר שנת 67 וכחלק מחיפוש אחר חיים יהודיים לילדיהם. התחנה הראשונה היתה מרכז הקליטה בגבעת ברנר, בו שהינו כ-6 חודשים בהם למדה אימי עיברית. בהמשך השנה נקלטו כחברים בגבעת ברנר. במהלך מלחמת יום כיפור נולדו טלי ויעל, כתוספת "ציונית" לילדי המשפחה. אמא עבדה שנים רבות במערכת הגיל הרך. היא גידלה דורות של ילדים בגבעת ברנר. לאחר מכן אמא עבדה במטבח הקיבוץ ובמתפרה. אמא חוותה בגבעת ברנר את חתונת הילדים, הולדת עשרה נכדים ושמחה על כל ביקור או מפגש משפחתי. היא דאגה ועזרה בחינוך שלהם, בקשה להפגש עם הנכדים בחגים השונים ושמחה עם כל שיחה שניהלה עם הנכדים.מעבר לכל אמא הייתה בשלנית בחסד עליון, מומחית באפיית עוגות ומתוקים רבים כחלק מהנתינה הרבה שלה למשפחה ולסביבה אותה אהבה מכל.לאורך השנים דאגה גם לנערים ונערות שעלו לארץ מברזיל כחלק מהמוטו המרכזי שאותו הנחילה אלינו- הדאגה לאחר, האכפתיות והרצון תמיד לעזור לקהילהאנו נזכור אותה תמיד בנדיבותה, באהבת האחר, בדאגה ובטוב הלב שלה.