לייבלה נולד בשנת 1931 בעיירה שווינצאן שבליטא בשם אריה. בן לזאב ומרים ואח לישראל גורביץ. הוריו הצליחו לקבל "סרטיפיקט" אישור עלייה לישראל, וב- 1936, בגיל 5, עלה לייבלה עם משפחתו לארץ. המשפחה התיישבה בבני ברק. אם המשפחה, מרים היתה דתית מאוד. לייבל גדל והתחנך בבית ספר דתי השייך לתנועת "מזרחי". המשפחה החזיקה ליד הבית "משק עזר" עם עצי פרי ולול תרנגולות. לייבלה וישראל למדו בביה"ס ועבדו במשק עזר, תורמים לכלכלת המשפחה. בשל המצוקה ומחסור המזון בעת ההיא, הוזמנו ילדים מהשכונה להצטרף לארוחות המשפחתיות. בגיל 16 התנדב לייבלה והשתתף במלחמת העצמאות. הוא לחם בצפון הארץ בגנוסר ובעין גב. מאוחר יותר, קבוצת הצעירים אליה השתייך הגיעה לנחשולים לסייע בקיבוץ, ואחר כך למשאבי שדה בדרום, שם עזר בלחימה ובשמירה על היישוב. בגיל 18 עבר קורס סמלים בגדנ"ע ושירת ביפו. הוא הדריך נוער בקפא"פ (קרב פנים אל פנים). בתקופה זאת בשנת 1952 והוא בן 19, פגש את בת שבע גם היא חיילת בגדנ"ע. הם הדריכו יחד קבוצות נוער ולאחר שנתיים החליטו להתחתן. בת שבע ולייבלה נישאו בשנת 1954 בגבעת ברנר. לאחר הנישואין התיישבו בקיבוץ, בניגוד לרצונו ה"קפיטליסטי" של לייבלה. עם השנים הוא התרגל לרעיון הקיבוצי והפך לדמות מוכרת ומלאת הומור בהווי המשק, מעין "מסמר חברתי". בתחילה עבד בענף הבננות ואחר כך התבסס מבחינה מקצועית וחברתית ב"מסגריית רימון". הייתה זו חבורה מגובשת וצוהלת של משפחות שטיילו, אכלו בצוותא ועשו מסיבות יחד. בשנות ה 40 לחייו נבחר לשמש "מרכז הקניות" של הקיבוץ. בגיל 45 השלים את השכלתו ב"תיכוניה" שבאפעל, ומיד אחר כך נבחר לשמש גזבר אפעל. הוא שימש בתפקידו 3 שנים. בין לבין העבודות תמיד שב למסגרייה, שהייתה לו כבית שני. בגיל 65, לקראת הפנסיה, ניהל את מפעלון "בנגלי", שיקם את המקום והפך אותו למרכז רווח, שהעסיק חברות וחברים מבוגרים בקיבוץ. בגיל 80 עבר ניתוח להחלפת מסתם בלב, ומאז לא שב לעצמו. התחיל תהליך ארוך והדרגתי של דמנציה. המשפחה עשתה מאמצים רבים להשאירו בביתו עם בת שבע והמטפלת רוזי עד כמעט עד הרגע האחרון. נתגעגע אליו, יהי זכרו ברוך בת שבע: לייבלה היית אדם חזק, ידעת לכעוס, ידעת לצחוק, ידעת להצחיק, היה לך הומור מיוחד עד שאחרון הרציניים נסחף בצחוק מתגלגל לייבלה היית איש יפה, עור פניך שחום, שערותיך תלתלים שחורים, החיוך שלך היה מייפה את פניך לייבלה ידעת לכעוס, הכעס היה פורץ מתוכך ומזנק לכל עבר מילים, מילים שלא כדאי לחזור עליהן לייבלה היית אדם חרוץ, קפדן, כל העשייה שלך היתה מדוייקת הכל חייב להיות במקומו ללא כל תזוזה לייבלה ידעת לאהוב היית דאגן, נאמן, איש משפחה ועתה הכל חלף לו נשארו רק זכרונות, שהפכו לבור גדול של בדידות ואני אנה אני באה?