לאה נולדה למשפחה מסורתית בעיירה בארגנטינה בשנת 1943. בגיל שנה עברה לבואנוס איירס עם הוריה ואחותה הגדולה ממנה ב-4 שנים.לאה למדה בבתי ספר יהודיים ביסודי ובתיכון. בתיכון הכירה את ברק, למדה הוראה- בלימודי ערב, התחילה לעבוד כעוזרת גננת, מגיל 18 עבדה כגננת. לאה נישאה לברק בשנת 1964. ילדה את גבי ב-1965 ואת יעל ב- 1967. בעקבות גילויי האנטישמיות בארגנטינה החלו לתכנן את העלייה ארצה. כשהייתה בת 32, ב- 1975, עלו לקיבוץ בחן , שם התגוררה אחות של ברק עם משפחתה, אך מאחר והקיבוץ היה קטן ולא היו כיתות לגבי ויעל, הגיעו לאולפן גבעת ברנר, ואחר כך נשארו כמועמדים לקליטה. נקלטו בקיבוץ, כפי שהיה נהוג אז, בליווי משפחה מאמצת, משפחת מעיין,יוכבד ויוסי. גילי נולד ב- 1976. לאה המשיכה ללמוד גם בארץ לימודי הוראה. מורה בכירה, גננת ומורה לכיתות א'-ב' עבדה כמה שנים כגננת. ביקשה לעשות הסבה מקצועית. למדה חינוך מיוחד והוראה עד כיתה ו'. בהמשך הקימה מרכזיה פדגוגית, עזרה בשיעורי בית, ליוותה ילדים באופן פרטני וריכזה את הגיל הרך. כשסיימה לעבוד במערכת החינוך, עברה לעבודה כמזכירת מפעל "מטר" כמעט עד סגירתו. בשנות עבודתה האחרונות לאה חזרה לעבודה שידעה לעשות הכי טוב, במערכת החינוך, במרח"בים, הייתה לעזר לילדים, עזרה להדריך קבוצות במשק חי ולקראת הפנסיה השגיחה בבחינות הבגרות. לאה הייתה פעילה בוועדת החינוך של הגיל הרך, בוועדת שכול, ובוועדת קלפי. בשנים האחרונות מצבה הבריאותי והפרידה מברק לא הקלו עמה, ולבסוף הוכרעה ממכאובי המחלה...