ברק נולד בארגנטינה בשנת 1940 להורים שהגיע מרוסיה ופולין. המשפחה הייתה מאוד ציונית, ושנים רבות חלמה לעלות ארצה. כאשר השלטון התנכר ליהודים ועקב מלחמת יום הכיפורים, הוחלט להתחיל את תהליך העלייה ארצה. על ידי שימוש בקשרים עם גורמים מקומיים, הצליחה משפחת פלדשטיין בשנת 1975 להשיג כרטיסים לישראל. המשפחה הגיעה ישר לגבעת ברנר למרכז קליטה. ברק התמודד בגבורה על קליטת השפה והשינויים הנדרשים על מנת להסתגל לאורח חיים חדש. הוא מילא מספר תפקידים טכניים במוסך התנועה, במטר ובנגריה. עם ידיים מעולות כמו שלו לא היה דבר שלא הצליח לעשות. שנים רבות עבד ב"מטר" והיית שותף לפרויקט המגופים והאוטומציה והתקנתם בשדות. כאשר הנכד הראשון נולד, חל אצלו שינוי מהותי ביחסים עם המשפחה והנכדים. בשנים האחרונות נלחם ברק בסוכרת קשה אשר גרמה לבעיות נוספת. תמיד דאג שלא יהיה חסר כלום, ושלא יהיה תלוי בזולת. למרות בעיות הבריאות הקפיד ברק להמשיך באורח חיים רגיל ולא להיות למעמסה על המשפחה, עד שנפטר מוקף במשפחתו ילדיו ונכדיו. לאה: "פאפי מי אמור", הקשר שלנו התחיל כשהיינו מאוד צעירים, אני בת 15 ואתה בן 16. היה לך בייבי פייס ולא נתנו לך להיכנס לסרטים ולמקומות מורשים מעל 18, היית צריך להציג תעודות. ההורים שלי התנגדו לקשר שלנו ואמרו שאתה צוציק אבל עם הזמן הבינו עד כמה אתה אחראי ואוהב אותי. למדנו על החיים ביחד אחד מהשני - כל הטעויות וכל ההצלחות. בתקופה האחרונה בילינו הרבה ביחד בהרצאות בנופשים בהתנדבות בעזרה לזולת. אתה מאוד חסר לי. אני מתגעגעת ואוהבת אותך כמו תמיד.