אימא, קיבוצניקית אורגינל. נולדת כאן בגבעת ברנר, הגבעה שכ"כ אהבת. הוריך אסתר ורודי כהן ואחות אמצעית לגבעון ופנינה. יש שיעידו שהיית ילדה שובבה, או כפי שנהגו לכנות אותך "קלפטע לא קטנה"... היית היפה בבנות, תמיד מטופחת ומאופרת 'טיפ טופ'. עד יומך האחרון היית החרוצה באדם. בקיבוץ של פעם עבדת בכל שהתבקשת. שומרת לילה, בתי תינוקות, קטיף תפוזים ועד בישולים ומיני גיוסים. כשבגרת החלטת ללמוד הנה"ח ועם ראש כלכלי כשלך, זו היתה הבחירה הנכונה, עבודתך במשך 50 שנה. את אבא הכרת בשבילי הקיבוץ. הוא סיפר פעם שראה אותך מחופשת לסינית וכבר אז ידע, סימן מטרה ואת בכלל היית ילדה. על הקשר שמרתם בסוד, בכל זאת קיבוץ מעט שמרני ואם הייתם צועדים יחד במדרכה וחוששים פן יראו, מיד היית קופצת לצד השני. את אסתי ילדת בגיל 19 ובגיל 23 כבר היית אימא צעירה לשלוש בנות כשאירית ואביטל הצטרפו לעולם. חלק מילדותן הן גדלו בבתי הילדים, ואת, אישה נערה, עוברת בין שלושתן בכל לילה ולעתים נשארת איתן כל הלילה. 7 שנים עוברות ואת בת 30 ונולדת בת רביעית. אני. זוכרת שסיפרת שסירבת שאגדל בבית הילדים וכך יצא שעשית מהפכה בדרכך השקטה. "כל כך גאה בבנות שלי" אמרת לא פעם ומאישה שקטה וצנועה לשמוע כזאת מחמאה היתה בקרבנו התרגשות לא קטנה. תודה שהיית בשבילנו אוזן קשבת, אכפתית ותומכת. את אבא איבדת לאחר 40 שנה של יחד ואת בת 56 בלבד. וכך עברו הימים ורוני מילא את החסר והפך לחבר. חברות של 20 שנים שנמשכה עד יום שישי האחרון. 4 חודשים מאז איבדנו את אסתי, עוד לא מעכלות ועכשיו בלב מרוסק, מלוות אותך למנוחת עולמים, מנסות להבין את גודל האסון הפרטי הזה והנפש קצרה מלהכיל. (שירלי)