חנה נולדה ב 26.4.1926 באלנשטיין בגרמניה לשמואל ולוצי מליגזון. עד גיל 8 גדלה חנה בזנסבורג בבית, שבו האם הייתה ציונית. בשנת 1934 האם נתפסה ונאסרה על ידי הנאצים. בשנת 1936 עלתה המשפחה לארץ, וחנה נשלחה למשפחה ברמות השבים, אולם לא היה לה טוב, ולכן נשלחה ללמוד בתל אביב. גם שם לא היה לה טוב ובגיל 14 הגיעה למשק הפועלות עיינות ועבדה בחקלאות, בלול וברפת, שם הרגישה נפלא, והיא נשארה בקשר עם כמה בנות מההכשרה החקלאית בעיינות. אחרי שנתיים בעיינות נשלחה חנה על ידי שליחים מהקיבוץ המאוחד לגבעת חיים להכשרה ומשם נשלחה לקיבוץ החותרים. בהחותרים עבדה במשתלת פרחים, וכדי ללמוד איך להקים משתלה גדולה היא נשלחה למשתלה בגבעת ברנר. במשתלה התיידדה עם סימה גלס, שהזמינה אותה לשמוע מוזיקה אצל אח שלה, זליג דרוקר, שהיה לו רדיו. במהלך התקופה חנה התיידדה עם זליג. חנה רצתה לחזור לקיבוץ החותרים, אבל זליג לא רצה לעזוב את גבעת ברנר, וכך היא נשארה בגבעת ברנר. ב 1948 חנה וזליג התחתנו, והקימו את ביתם בגבעת ברנר. לזוג נולדו שלושה ילדים יעל, אמיר ודורון. אחרי עבודה במשתלה, עברה חנה לעבוד בבית תינוקות בדרך כלל עם מרי ליאור, וזאת אחרי שיעל נולדה. הרבה שנים עבדה חנה בבית ילדים ואף נבחרה לרכז את בתי הילדים במשך 3 שנים. אחרי כן עברה חנה לעבוד בבית הספר עם ילדים בכתה ה', ועבדה איתם עד כתה יא, עד שאמיר נפצע. כעבור שנה של טיפול באמיר, חזרה לעבוד עם ילדי בית הספר. בזמן העבודה בבית הספר למדה חנה במשך שנתיים בסמינר הקיבוצים בהשתלמות לעובדות עם בני הנעורים. אחרי בית הספר הציעו לחנה לעבוד במרפאת השיניים, ושם עבדה במשך 20 שנה באהבה גדולה בתור סייעת וכמזכירה של המרפאה. לאחר שעזבה את המרפאה נכנסה חנה לעבוד בארכיון הוידאו והמשיכה את עבודתה של מילן לכיש. לאחר פציעתו השנייה של אמיר, אחרי שנפל ממרפסת ביתו בכפר פינס, חייהם של חנה וזליג סבבו סביב הטיפול בבנם. חנה המשיכה לדאוג ולטפל באמיר עד יומו האחרון. חנה נוחי בשלום על משכבך אישה יקרה.