נולדתי בשבועות 12.6.1940 לאבא יוסף הוכהויזר ואמא טובה שפובניק. מבחינתי החינוך המשותף היה בסדר גמור. בכיתה י"א הגענו לבית גוברין לשבועיים עזרה. סיימתי את הלימודים בתחילת כיתה י"ב והתחלתי לעבוד במתפרה. מבחינה חברתית הייתי מאוד מחוברת לכיתה שלי. בתקופת ההכנות לחג המחזור חזרתי למסגרת בית הספר והייתי שותפה מלאה בחג. בצבא הייתי פקידה בתותחנים. הייתי ביחידה קרבית ולפעמים יצאתי איתם לתרגילי שדה. אחרי הצבא חזרתי לגבעת ברנר ולאחר זמן קצר הגעתי לבית גוברין לשנה שלישית. השנה 1961. אריה ואני גדלנו שנינו בגבעת ברנר, אבל האהבה פרחה רק כשנפגשנו כאן. משהו באוויר והאוירה בבית גוברין רומנטי מאוד כפי הנראה, או אולי זה היה רק הגיל. זמן מסוים עבדתי במכבסה. ובשנת 1965 פתחתי כאן מתפרה. במשך השנים עבדתי בעיקר בחינוך בגיל הרך. יצאתי להשתלמויות ורכשתי ניסיון. כבר מהילד הראשון היה לי קשה עם הלינה המשותפת, ומספר פעמים שקלנו לעזוב את הקיבוץ. בשנת 1978 יצאתי ללמוד גננת מורה. הלימודים נמשכו שנתיים וכשסיימתי נכנסתי להיות גננת בגן צבר. אחרי שלוש שנים בגן יצאתי ללמד את כיתה א' וב' אחר כך חזרתי לגן. בשנת 1987 החלטנו לצאת מהקיבוץ לשנה ניסיון. רצינו מאוד יותר פרטיות בחיינו, ורצינו את הילדים איתנו בבית, ולא בלינה המשותפת. החלטנו לעבור לאניעם בגולן. אריה יצא ראשון והיה נהג מיניבוס, שהסיע את הילדים לבית הספר. אני נכנסתי בספטמבר ללמד את כיתה א' בבית הספר במושב רמות, שם למדו ילדי אניעם. עופר, יעל ורותם סיימו כבר את בית הספר ולא באו איתנו. חגי וגלי היו איתנו במושב. פעם ראשונה בחיי שגם עבדתי במשרה מלאה וגם החזקתי בית - בישול, כביסה, ארגון הילדים וכל מה שלא עשיתי בקיבוץ. זה בהחלט היה מאתגר. בסוף השנה אריה רצה לחזור. הילדים הגדולים היו מאוד רחוקים מאיתנו וגם להורים שלנו בגבעת ברנר לא יכולנו להגיע כפי שרצינו. החלטנו לחזור לבית גוברין. הקל עלי מאוד שכאן כבר היו צעדים ראשונים למעבר ללינה משפחתית. אחרי הרבה שנים בחינוך עברתי לעבוד במפעלון "טס". "טס" גדל, ואחר כך הצטמצם עד שנסגר. העבודה ב"טס" היתה גם יצירתית וגם מעניינת והייתי מרוצה. אח"כ יצאתי לקורס למזכירות רפואיות ונכנסתי לעבוד במרפאה כמזכירה רפואית. בתחילה עבדתי שבוע מלא, אחר כך משרה חלקית במרפאה וחלקית בגן. אהבתי את העבודה במרפאה, אבל בקיבוץ המתחדש היו שינויים רבים ואני חזרתי לעבודה מלאה בגן. עד גיל 72 עבדתי מלא בחינוך. היום אני גמלאית, וסבתא במשרה מלאה - תמיד יש אצלי נכד או שניים בטיפול חלקי. השינוי בקיבוץ מאוד שימח אותנו. טוב לנו מאוד בקיבוץ המתחדש, מצבנו הכלכלי השתפר, יכולנו להגדיל את הבית, לרכוש רכב, לעזור לילדים ולנסוע לטייל בחו"ל. בעיקר אנחנו יכולים בלב שלם ליהנות מהמקום המדהים בו אנחנו חיים, עם הנוף המקסים והחברה הנפלאה. אני מרגישה שאני חיה בגן עדן.