אסתי נולדה ב-20.6.1937 לזיגי וליזה פלוטקה בהמבורג שבגרמניה. כשעוד לא מלאה שנה, עלו איתה הוריה לארץ והצטרפו לקבוץ שכונת בורוכוב שחבריה עברו בהמשך לקבוץ גליל ים. אחרי כמה שנים עברו לחיות בתל אביב. אסתי למדה בבית הספר "בית חינוך" בצפון תל אביב, שנחשב אז לבית הספר הכי טוב בעיר, שהחינוך בו היה ברוח תנועת העבודה. את לימודי התיכון עשתה בכפר הירוק ובגבעת ברנר. אביה, זיגי נהרג בעת שירות מילואים על ידי צלף ירדני. אחרי זה עברה לגבעת ברנר עם אמה ואחיה. פה הכירה את יואל הנדלר (לימים אבידור) וב- 1955 נישאה לו. לאסתי ויואל נולדו שלושה ילדים, עמית, אורלי ולימור. אסתי עבדה בבית ישע, בבתי ילדים ובבית ספר עד שהתגלגלה לרפת - עבודה שמאוד אהבה. מהרפת עברה לעבוד ב"בנגלי" שם עבדה כ-20 שנה. בשנות ה- 70 נפרדה מיואל. באותם שנים מילאה תפקידים מרכזיים בהצלחה, כסדרנית עבודה וכרכזת תחבורה. אסתי היתה מהנהגות המוכשרות ביותר בגבעה. בשנת 1993 נכנסה לעבוד כמזכירה במרפאה ועד ימיה האחרונים היתה כתובת לחברים שנזקקו לעזרה. לימור: ימי הסגריר מפנים מקומם לימים של אביב ופריחות. ימים של התחלות חדשות. ואת, באותם הימים שהיו לך ולנו כה סגריריים, נפרדת מאיתנו לשלום בפעם האחרונה לאחר מלחמה עיקשת וממושכת במחלה הארורה. גם במלחמה הזאת באו לידי ביטוי התכונות שליוו אותך כל חייך -אופי נדיר, אומץ ונחישות, דבקות במשימה, ניקיון הכפיים, חצי הכוס המלאה והאהבה הגדולה. כל כך הרבה אהבה הענקת לנו בדרכך הייחודית. בלי מילים גדולות, בגובה העיניים ובעוצמה אדירה. תמיד נלחמת בשבילנו ועל דברים שהאמנת בהם ללא חת. כשהיית צריכה להיות חלוצה בתוך מסגרת קיבוצית נוקשה ומאתגרת, לא היססת ופרצת קדימה. חשבת אחרת, נקי, מקורי, חדשני ואמיתי והלכך בדרכך. חותמך העמוק ניכר בכל צעד מצעדי חיי. היית שם בשבילי בצמתים המבלבלים, המרגשים, הרגישים ומורטי העצבים כמורת דרך. ידעת בחוכמתך הרבה, הפרקטית, מתוך ענווה ופשטות, לכוון, להדריך, להשיא עצה, להגיד את המילה הנכונה. הבוקר בוקר יום הזיכרון של שנת 2013. 5:00 בבוקר, שעה כל כך אהובה ומיוחדת, הכל כל כך שקט בה, רגוע ושליו שם בחוץ ואצלי סערת ענק שלא הכרתי. מבלי שביקשת, הלכנו, כאילו במקומך, לקברו של אביך, סבא זיגי, שנפל במשמרתו על ארצנו. עכשיו זמן לנוח. זמן לגעגועים אין קץ, זמן למחשבות. אזכור ואוהב אותך כל חיי!