עמנואל נולד ב-13.1.1949, כשלושה חודשים לאחר עלייתם ארצה של הורינו, זאב ורגינה טירקל, ניצולי ופליטי שואה מפולין. אימנו נפטרה בדרך טרגית, בשכונת מרמורק שברחובות, בהיות מנו בן שש שנים ואני בן ארבע שנים והותירה אותנו יתומים וכאובים. אבינו נשאר לבדו לטפל בשני זאטוטים מחפש ומוצא בית מוגן ובטוח בגבעת ברנר. תקופת ההיקלטות בקיבוץ עם הלינה המשותפת הייתה קשה לאבינו ולנו. בשנות ילדותו מנו זכה למטפלת הנהדרת של כיתתו, ויקטוריה זיביל, שהעניקה לו חום ודאגה בסוף שנות החמישים אבינו נישא לשרה ולהם נולדה חנל'ה. בנעוריו הצטיין מנו כספורטאי. באתלטיקה קלה השיג ניצחונות בריצות הקצרות בתחרויות יום עודד. בשחייה בסגנון הגב ניצח את בני גילו בבריכות של גבעת ברנר, נען ושילר. עם סיום לימודיו גויס לחיל השריון והוכשר כאיש צוות טנק. את רוב שירותו הסדיר העביר בחיל הלוגיסטיקה. מנו ניחן ביופי מיוחד שנטע בו ביטחון והביא אותו להשתתף בסרטי פרסומת וסרטים עלילתיים. כישרון נוסף היה לו בציור ופיסול. ציוריו היפים מקשטים היום את קירות ביתו. בתקופות מסוימות עבד במחלקת החול של "מטר", ב"רימון" ו"בנגלי". באמצע שנות השלושים לחייו נישא לאביגיל, שבאהבה ומסירות רבה ליוותה אותו ותמכה בו בשעותיו ה קשות. לשניים נולדו רז וירדן עליהם הייתה גאוותו, ואף זכה להשתתף בחתונתו של ירדן. בריאותו הגופנית הלכה והתרופפה. לפני כעשר שנים עבר ניתוח מעקפים שהסתבך, ממנו הצליח להתאושש. מספר פעמים נוספות נזקק לאשפוזים חוזרים, מהם החלים, עד האחרון, בו קרסו מערכות גופו והוא נפרד מאתנו לעד. יום פטירתו הוא גם יום הולדתו ה-70. תודה גדולה והערכה רבה לבית גבעת ברנר, שהעניק למנו בית חם, אוהב ומחבק, דואג ומתחשב. (כתב: מיכה טירקל)