מרים נולדה ב- 1915 למשפחה ברוכת ילדים שהיגרה מפולין לגרמניה בימי המשבר הכלכלי. את לימודיה השלימה בכיתה מעורבת עם גויים רבים וכשרצתה ללמוד בסמינר נדחתה בגלל היותה יהודיה. בעקבות אחיה הצטרפה לתנועת 'עזרא' והמשיכה אל 'ברית עולים'. כשהיתה בת 16 וחצי הגיע שליח עליה מארץ ישראל, יוסל שמו והפגישה ביניהם הולידה אהבה גדולה ועולה חדשה שהגיעה ישר לגבעת ברנר. מרים של יוסל כמו שכינוה רבים, היתה אחת המטפלות ה'מיתולוגיות' בגבעה. מרבית התינוקות עברו תחת ידיה והבנתה בנפש הילד ובעיקר בבריאותו - היתה שם דבר. באותם הימים למטפלת היתה חשיבות בלתי ניתנת לעירעור והטיפול בתינוק הקטן היה רק חלק מהתפקיד. להורים הצעירים לא היה מושג רב בגידול הילד ו'למילה של מרים פלום' היה משקל רב. יחד עם יוסל הקימה בית לתפארת עם ארבע בנות: עפרה, חנה יעל ומיכל. מרים ניהלה את ביתה ביד אמונה כמו גם את בית התינוקות. נישואי הבת עפרה עם דניאל סרני - הזוג הראשון של בני משק היו אירוע כמעט הסטורי והעתיד נראה ורוד, עד אסון מעגן. עפרה ודניאל היו בין הנספים בטקס ההוקרה לצנחני מלחמת העולם. המטוס שהיה אמור להעביר את ברכת הנשיא התרסק בתוך הקהל. המהלומה היתה קשה מנשוא, מרים ויוסל נשכו שפתיים ולפי מיטב המסורת הייקית לא הוציאו הגה או תלונה. בכל כוחם ניסו להסתיר את הכאב ולהמשיך הלאה. על השבר הפתוח שלא נרפה מעולם הקלו במעט הנכדים שהחלו להופיע מדי שנה..מרים שהיתה לסבתא ידעה להתעלות ובעיקר לסייע לבנותיה בגידול הנכדים. לאחר 35 שנים של עבודה רצופה כמטפלת עברה ל'כל בו' והיתה גאה ביכולה להמשיך לעבוד ולתרום. לכתו של יוסל הקשתה על מרים אבל שוב המסירות והחינוך לעצמאות ולנתינה עזרו לה להמשיך, כמו גם הנכדים והנינים שהרעיפו עליה אהבה.