אפרים היה גדול ממני ב- 8 שנים, אז הקשר בינינו היה לפעמים רופף, ולא תמידי. אבא שלנו החדיר בנו אהבה גדולה למוזיקה קלאסית. אפרים הוא זה שלקח את המתנה הזו הכי ברצינות. וגם אם לפעמים היינו אוטמים אזניים לנסיונות הראשונים על הכינור, וגם לפעמים עם ציחקוקים מאחורי הגב, לאפרים ממש לא הפריע, הוא היה רציני ודבק במטרה. בשבילי כל קטע מוסיקלי עם כינור, ישר גרם לי לחשוב על אחי אפרים. האמת, ביום שני האחרון , הקשבתי לקונצרט לכינור של צ'ייקובסקי, ומיד התקשרתי. איזה מזל? מי היה מאמין שזו תהיה הפעם האחרונה שאדבר עם אחי הגדול... אבל יש לי בזה נחמה. היה זמן שהוא היה אלוף בית הספר בריצה 60 מטר, ואני הייתי מאוד גאה בו. אנחנו השלושה לבית עצמוני היינו התלמידים הכי טובים באנגלית, כדברי המורה צבי הוכברג. בסופו של דבר, היקר מכל בשבילו היו אסתר, הילה ואמיר. אבא כזה מסור ורך לב. ועם הנכדים הוא בכלל נמס לגמרי.. אפרים ואתי הקימו משפחה לתפארת, ואני יודעת שאתי לעולם לא תהיה לבד. כואב לי שאני לא אתכם פיזית היום, אבל בכל אופן אפשרי - אני כאן ועכשיו. חיבוקים ואהבה מבתיה.