עכשיו חסר לנו בבקרים רעש המנוע של רכבך. חסרה לנו ברכת ה"בוקר טוב" בקולך הרועם, שנדע כולם שהגעת לעבודה. חסרים קולות השירה שלך וצחוקך המתגלגל בקול. חיים שמר בדבקות על עצמאותו - על הזכות לשרת את עצמו ככל האפשר. לא להיות נסמך ותלוי באיש, לא ליפול למעמסה. להצעת עזרה היה עונה "אני מסתדר". כמה היה מאושר שיכול היה לצאת כל בוקר מהבית ולעסוק בתיקוני מכשירים חשמליים שהובאו אליו. הוא לא ויתר, ניסה בכל דרך לתקן את המכשיר על מנת לא לאכזב. התחביב העיקרי שלו היה בולים. מיין בולים, סידר בולים, קרא על בולים. בכל יום ראשון נסע לרחובות למפגש של בולאים. מפגש זה הטעין אותו באנרגיות להמשך השבוע. איסוף הבולים העסיק אותו רבות, בעיקר בולי דובים שהיו הנושא המרכזי באוסף בוליו. באוכל טוב ובקבוק יין טוב קנית את ליבו. נתת לו את אלה ונתת לו עולם ומלואו. הוא יכול היה לתאר מנת אוכל שאכל לפרטי פרטים. איזה צבע, איזה טעם ואיזה מראה היה למנה שאכל. היין שלגם שימח אותו. "הכה את המומחה" הייתה הפינה האהובה על כולם. חיים ידע הכול על ג"ב ועל מרשם האוכלוסין שלה מיום היווסדה. הוא ידע לענות מי הבן של זה, מי האחות של ההוא, למה ההוא עזב, מי היה בחברת הנוער של אלמוני ובמה חטא פלמוני. הוא שלט בכל פסיק של תנועת היישוב. הנכדים הם אלו שהביאו אושר אור וצבע לחייו. הם היו ניצחון הרוח על הנכות הפיזית. שיחת טלפון עם נכדיו או נסיעה אליהם, היה משהו שכדאי ושווה לעזוב הכול למענם. וכשאלו היו מגיעים אליו לחשמלייה לא היה גאה ממנו. חיים היה דמות מופת להתגברות האדם על נכותו.