מיכאל נולד בגבעת ברנר ב-1944 - הבן הצעיר של משה ועטרה. כבר בגיל צעיר היה ל'קבוצניק' לדוגמא, חרוץ מסור ודבק ברעיון הקיבוצי כאילו משא המשק על גבו. בטיולים ובעיקר בחטיבה היה ראשון להעמיס את המשאית ואחרון לוודא שהכל חזר למקום. גם את חבריו ניסה להדביק בחשיבות מילוי המשימה, לא תמיד בהצלחה.. כשהוקם 'מחסן האופניים' של החטיבה היה מיכאל מראשוני המוסרים את האופניים הפרטיות, מאלו הדואגים לשכנע את האחרים לתת את ה'רכוש הפרטי' וכמובן בתיפעול המחסן דאג לחלוקה צודקת של נכסי קומונת האופניים. גם בעבודה היה מיכאל 'חלוץ' אמיתי, חבריו מספרים שהיה יוצא באופניים לנשירים, עובד שעתיים בטוריה או בחרמש וחוזר עייף אך שמח הביתה. כמדריך בחטיבה שוב מיכאל לא ויתר לחניכיו ודאג שיבצעו את כל משימותיהם בדייקנות ובאהבה, כמו שהאמין שצריך לעשות. במסיבת י"ב צויירה הקריקטורה של מיכאל עומס על שכמו תרמיל גב. לפני הגיוס יצא מיכאל ל'מזכירות החטיבה' ועשה ככל יכולתו לדחוף את החברה' לפעילות ולהקנות את ערכיו מהבית. כשהגיע עת הצבא הלך מיכאל לשריון והגיע לחרמ"ש ושוב היה הקיבוצניק' שנלחם על עקרונותיו, מגן על הקיבוץ מול 'שאר העולם' ודואג לחייליו. קורס הקצינים היה מובן מאליו, אם צריך לתרום, אז עד הסוף. כשחזר מיכאל לקיבוץ אחרי הצבא המשיך לעבוד במטע, להדריך בחטיבה ולדאוג שבני מחזורו ילכו איתו. מי שחשב אחרת לעזוב או ללכת לעזרה למשק צעיר, מיכאל ניסה לשכנעו שגבעת ברנר זה הבית! סדר היום הקיבוצי ממש הלם את נעליו. היוצאים לעבוד בקטיף היו מגיעים הלומי שינה ברבע לארבע לפנות בוקר לחדר האוכל לשתות קפה, שם תמיד המתינו ציקי יורם ו..מיכאל שברך את כולם ב'בוקר טוב' עירני ו..זרז את המפהקים לעלות על הטרקטורים. לפי התקנון, כשהגיע תורו של מיכאל לצאת לחו"ל, ארז חפציו ויצא למזרח הרחוק, טייל במקומות אקזוטיים, פגש אנשים מרחבי העולם, קנה לו עשרות ידידים ונהנה מכל רגע. בדיוק במועד שנקבע (בתקנון הקיבוץ) שב מיכאל לגבעה ולמטע. ההיכרות עם מימי הפכה עד מהרה לסיפור אהבה וחתונה והילדות שנולדו דיקלה ורותם פינו קצת מקום ב'סידור העבודה' ובלב האב הגאה. מיכאל הספיק להינות מאבהותו הצעירה זמן קצר. במלחמת יום הכיפורים שימש מיכאל כמפקד מחלקת טנקים. ב- 8 באוקטובר 73 בקרבות הבלימה ליד גשר הפירדאן, מזרחית לתעלת סואץ נפל בקרב. עוד על מיכאל באתר 'יזכור'