טובה נולדה ב- 1904 בכפר קטן בקרפטים. לסבה היתה אחוזה גדולה ורכוש רב. אביה יוסף שהיה עילוי בתורה החליט לצאת לראות את העולם, והוריו נקטו בצד המקובל דאז, ומצאו לו שידוך. לאחר שנה נולדה טובה ואחריה עוד 3 ילדים. אביה שהיה ציוני נלהב החליט להקים בית ספר עברי בכפר וראשית שכר מורה פרטית לילדיו. חריצותו הרבה של האב הביאה לפריחת המשק החקלאי, אך אז פרצה מלחה"ע הראשונה. האב גוייס לצבא והמשפחה שחוותה פוגרומים רבים ירדה מנכסיה. בשלב מסויים החליטו האוסטרים להעביר את משפחות חייליהם לצ'כיה וכך עקרה המשפחה. בסוף המלחמה שבו לכפר והתאחדו עם האב שחזר מהמלחמה.יוסף שיקם את משקו ועד מהרה חזר הכל למסלול. ואז הגיע פטליורה וקלגסיו ושוב היו פוגרומים הפעם נעצר האב ונידון למוות, חטאו - קומוניסט. בדרך נס נחלץ והמשפחה עקרה לדנציג. יוסף קיבל עבודה על אחת האניות לאמריקה והחליט לשלוח את ילדיו לארץ ישראל. בינואר1926 הגיעה טובה לפלסטינה, אל ימי המשבר הכלכלי שהיה בישוב. בלשכת העבודה שלחו אותה לחטוב עצים בפתח תקוה ואז החלו המחלות. טובה התגברה והיתה בגרעין שעלה ב- 1927 לקיבוץ שריד. לאחר שנה מפרכת יצאה טובה ללמוד שתלנות. בסיועה של לאה מירון אלמנת ברל כצנלסון התאהבה במקצוע. במשק הפועלות הכירה את אסתר בורושק והשתיים היו חברות לנפש. באחד הביקורים בפלוגה ברחובות חלתה טובה בטיפוס וכמעט מתה. לאחר חודשיים ב'הדסה' התאוששה וגילתה שחבריה עלו כבר על הקרקע. היא הצטרפה לגבעת ברנר ב- 1929 אל צוות גן הירק. כשהחלו לטעת פרדס היתה טובה בין ראשוני השותלים, יחד עם זליג אבן ואברהם כץ. חלומה הגדול ביותר היה להביא את הוריה לארץ, וב- 1931 הגיעו יוסף וחיה לגבעה. הם היו בני למעלה מ- 50, תופעה נדירה בקיבוץ, אך מהר מאד למדו להעריך את החקלאים הותיקים והם התקבלו כחברים. יוסף היה ראשון נוטעי הנשירים ומייסד הענף בגבעה, והיה בין שותלי האבוקדו והמנגו הראשונים בארץ. חיי התרבות והחברה קסמו לה והיא נסחפה בלהט העשיה והחיים. רק לאחר פטירתו של אביה גילתה ש'שכחה' להקים משפחה לעצמה. טובה המשיכה כל חייה לעבוד במטעים, בפרדס ובנשירים. דורות של צעירים זכו לעבוד עם הקוטפת הזריזה שמטפסת על עצים וסולמות ו'מתכחשת' לחוקי הכבידה של ניוטון. טובה היתה חברת כבוד במסדר 'הבנות' שכלל את אסתר בורושק ואיילה ארליך, כולם מה'מייפלאואר' של ג"ב.