קלרה נולדה בהמבורג בגרמניה ב- 1911. ילדותה היתה קשה ואכזרית. בגיל 11 התייתמה מאמה ובגיל 14 נפטר אביה. יחד עם אחותה חיתה במוסדות ליתומים ורק בזכות כשרונותיהן הרבים ניתנה להן האפשרות לסיים בית ספר תיכון.בגיל 12 הצטרפה לתנועת הנוער שהיתה לה בית שני. ב- 1930 עברה לגור עם אחותה ביוון וב- 1932 עלתה כבודדה לא"י והגיעה לג"ב שם כבר היו מרבית חברותיה מגרמניה .קלרה בעלת יכולת ההקשבה הבלתי רגילה השתלבה בקלות יחסית בחיים ולאחר שהכירה את יצחק בלומברג נישאו השניים והולידו 5 ילדים. את מקום המשפחה שכה חסרה לה בילדותה מילאה המשפחה הגדולה שהקימה וטיפחה. הקן המשפחתי היה מרכז חייה ועוצמתה הפנימית ורבים מחבריה וחברי ילדיה היו מגיעים לבקר. משפחת מור סקרנה חברים רבים. בחוברת הזכרון לקלרה סיפר עמרם רופא השיניים שיום אחד הגיע יגאל גורר את אחיו הקטן ירון ואמר לו: "עמרם, לירון צריכים לעקור את השן חלב, אבא מרשה!". באותו יום החליט עמרם שהוא חייב להכיר את המשפחה מקרוב, וזו היתה תחילתה של ידידות אמת. פטירתו המוקדמת של יצחק הותירה את קלרה לבדה עם 5 הילדים הקטנים (5 - 18) וכל העומס הוטל על גבה. ללא טינה ומרירות קיבלה על עצמה את הגזירה כמובנת מאליה. כשיום העבודה הארוך שלה היה מסתיים, היתה מטפלת בכל ילדי המשפחה כאילו דבר לא השתנה. כשרונה המופלא לאמהות היה שם דבר ורבות מחברותיה היו באות לספר לה על מצוקותיהן.פאולה רייס כתבה בחוברת הזכרון:"לקלרה היתה מין ספונטניות מחוספסת ורוך, תקיפות עם נשיות ועדינות, מענה לשון חריף בצד קסם השיחה האישית - אולי בגלל צמדים אלו נמשכנו אל קלרה ואהבנו אותה. נמשכנו אליה כי היתה חזקה. היינו זקוקים לה במידה שהיתה זקוקה לנו. אף על פי ששנים ידעה בדידות, לא ניכר הדבר עליה כלל. בהליכותיה היה מן החירות של האדם העצמאי, הלא תלוי, לא בדעת אחרים ולא בתהפוכות הזמן. יש שנתקנאו בכוחה ויש שנדחו ממנה, אבל רבים נמשכו אליה ואל ביתה החם. " קלרה היתה פעילה בחיי הגבעה והיתה ממקימות המועדון לחיילים ומועדון החברים.חלומה הגדול של קלרה היה לגדל את ילדיה עד גיל בגרות מלאה, וכאילו חזתה את העתיד. 12 שנה לאחר פטירת יצחק חלתה קלרה במחלה קשה ולמרות שידעה את הצפוי לה הוסיפה להיאבק עד שכלו כוחותיה. חומר נוסףחוברת זכרון שלושים למותה 1964