יצחק נולד ב- 1923 , בן בכור למשפחה מבוססת בעיר יאסי ברומניה. בנעוריו הצטרף לתנועת 'דרור הבונים' והיה פעיל בסניף המקומי. עם סיום לימודי התיכון, גברה מאד האנטישמיות ועימה רדיפת היהודים על ידי השלטון הרומני ובני בריתם הנאצים. אלפי יהודים נהרגו בפוגרום ביאסי ורבים מצאו את מותם ב'רכבת המוות'. משפחתו של יצחק מצאה מקלט זמני אצל מכרים גויים אך לרוע מזלם התגלו ויצחק נשלח יחד עם אביו לעבודות פרך במחנות כפייה. עם סיום המלחמה נסע יצחק לבוקרשט והצטרף להכשרה של 'דרור הבונים'. חלום נעוריו לעלות לארץ ישראל הלך והתגשם. בהכשרה הכיר את פרידה, האהבה פרחה והזוג הצעיר נישא כעבור זמן קצר והחל את המסע הארוך לא"י.אניית המעפילים 'כנסת ישראל' עליה נסעו התגלתה על ידי משחתות בריטיות וכל החלוצים מצאו עצמם מאחרי גדרות התיל במחנות ההסגר בקפריסין.ב- 1947 לאחר כשנה שוחררו ועלו לארץ ישירות לגבעת ברנר. החיים בקיבוץ לא היו קלים, שינה באוהלים, גידול ילדים בתנאים קשים - אך הזוג הצעיר קיבל הכל באהבה, הרבה בזכות הילדים שנולדו עם השנים. שמחה משפחתית גדולה היתה כאשר אמו ואחיו של יצחק עלו לארץ בשנות ה- 60. באותם השנים הצטרף יצחק ל'רימון', שם הרגיש סיפוק רב מתרומת למפעל המרכזי של המשק. העבודה ב'רימון' מילאה אותו בתחושת עשייה חשבה ויצחק קשר קשרים אמיצים עם חברים בענף. כאב גדול גרם לו המשבר הכלכלי במשק ובעיקר סגירת 'רימון' אך בסיוע המשפחה המתרחבת הילדים והנכדים והרבה אהבה התגבר גם על זה.