מיכאל קונפינו נולד בסופיה, בולגריה, בשנת 1926. בהיותו בן 13 הצטרף לתנועת הנוער הציונית; הוא נמנה עם ראשיה משנת 1945, ובשנת 1948 עלה באמצעותה לישראל. טרם עלייתו הוא החל בלימודיו האקדמיים באוניברסיטת סופיה. לימים הושלמו על ידו לימודים מתקדמים במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים ובבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריז. את לימודי הדוקטורט סיים בהצטיינות יתרה בסורבון, ובמסגרתם עסק בהיסטוריה חקלאית של רוסיה במאה ה-18. במקביל, הוא שימש כשליח עלייה לצפון אפריקה (1951 - 1953) ולברית המועצות (1960). בגבעת ברנר מיכאל נשא לאשה את הגר סרני ונולדו להם: חיים, עפרה ואלון. בשנת 1959 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים, ייסד את החוג ללימודים רוסיים ועמד בראשו עד 1969. לאחר מכן החל משנת 1970 הצטרף לאוניברסיטת תל אביב, ייסד בשנת 1971 את המכון לחקר רוסיה ומזרח אירופה ועמד בראשו עד 1977. בשנים 1980 1995 היה קונפינו מופקד הקתדרה לתולדות רוסיה ומזרח אירופה ותרבותם על שם רובין. במהלך השנים הוא שימש גם פרופסור אורח באוניברסיטאות סטנפורד, הרווארד, דיוק, שיקגו ומוסדות נוספים באירופה. קונפינו התמחה במחקריו בתולדות רוסיה ובבעיותיה החקלאיות של אירופה, במסגרת השוואתית של מבנה החברה תחת שוני המשטרים בין העבר לבין ההווה. במחקריו נידונו גורמי התפתחות וקיפאון בקרב חברה חקלאית וביחס לאצולה ולזרמי האנרכיזם הרוסי. אחד ממחקריו החשובים התמקד ביחסים בין בקונין ונצ'אייב. כמו כן פרסם לראשונה תעודות נדירות מתולדות האנרכיזם, כמו למשל חלק מהתכתבותו של פיוטר קרופוטקין. מיכאל קונפינו היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1993 זכה בפרס ישראל להיסטוריה ובשנת 2003 בפרס א.מ.ת. עוד על מיכאל מתוך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95

מיכאל קונפינו