שמיים נולד בשם מיכל יחיאל הימל. בגבעת ברנר ניתן לו הכינוי "שמיים" ע"י יוסל בומבך. (הימל- שמיים בגרמנית). עם "פרוץ" המדינה שינה את השם להכהן, שם משפחה של דורות קודמים. מגיל 4 עד 13 למד ב"חדר" שם, בן היתר, למד לקרוא ולכתוב פולנית, רוסית וגרמנית. אז החל ללמוד באופן פרטי (בעיקר גיאוגרפיה וחשבון) במטרה להגיע לבי"ס למסחר. בערך באותה תקופה נפלה לידיו חוברת על דגניה מה "שהדליק" אותו לרעיון העלייה לארץ וחיים בקיבוץ. עם פרוץ מלה"ע הראשונה הפסיק את לימודיו והצטרף לאביו בעבודת התפרות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. שלוש פעמים נקרא לצבא הפולני אך נפסל עקב משקל נמוך. שבועיים לפני כל בדיקה אכל לימונים בלבד. בקריאה השלישית ב-1921 כבר היה בגרמניה. שם במשך כמה שנים עבד בעבודות שונות. ב- 1925 התאפשר לו להצטרף להכשרה. כדי לקבל סרטיפיקט לעליה היה צריך להיות שלושה חודשים לפחות בהכשרה. שלושה חודשים אלה התארכו לארבע שנים וב- 1929 עלה לארץ ולקיבוץ. כל אותן שנים לא שכח את אהבתו יוכבד אותה הכיר בהיותו בן 19 ושמר אתה על קשר מכתבים. גם הכתובה נחתמה בדואר ועל סמך כתובה זו התאפשר לו להביאה לארץ בשנת 1931 . במאמר מוסגר אחת הותיקות סיפרה פעם שכולם ידעו ששמים מחכה למישהי. כששאלתי אותה האם באמת לא היו לו שום "עניינים" עם אחרות , היא ענתה לי "לא רק שהוא לא נגע באף אחת הוא גם לא הסתכל". בערך באותה תקופה הוחלט על הקמת סנדלרייה ושמים בתור בן למשפחת בורסקאים היה הכתובת המתבקשת. לפי סיפוריו העבודה הייתה בתנאים קשים אך בעיקר מתסכלת בגלל חוסר אפשרות לספק את הצרכים המינימליים מבחינת הנעלה. ב- 1941 יצא מהסנדלרייה (באישור המועצה) לעבוד ב"רימון". האישור היה ל-3 חודשים אך הם התארכו ל- 5 שנים. לאחר שחזר לסנדלרייה נשאר לעבוד שם עד גיל 85 בערך, עד שראייתו הלכה ונטשטשה. אהב את הארץ ואת נופיה את ההיסטוריה והגיאוגרפיה והשתדל ללמוד זאת גם דרך רגליו. אהב ללמוד תורה והלכה והיה בקי בזה מאוד למרות שבשנות העשרה שלו "התפקר" מבחינה אידיאולוגית. עם כל השגותיו על הדת כיבד את היותה של אמא דתייה והצליח לחיות עם זה בביתו. היה צנוע ישר מאוד וקפדן. גם בתור אבא. יחד עם זאת היה בעל חוש הומור שבא לידי ביטוי בעיקר אחרי כוסית או שתיים. שמיים עלה לשמים כשהוא תאב דעת וסקרן ומלוא חושיו.