מרים נולדה בעיירה פוסוול בליטא, למשפחה דתית ברוכת ילדים, שש אחיות ואח. יחד עם אחותה אסתר (גלס) למדה בגמנסיה אותה הקים אביה הרב שהיה בעל תודעה ציונית אותה היקנה לילדיו. אבי המשפחה גם דחף את ילדיו ללמוד ולאחר שסיימו את הגמנסיה בעיירה עברו לגמנסיה העברית בפוניבז'. הקשר לתנועה הציונית התחזק עם עליית האחות הגדולה יהודית שהגיעה לגבעת ברנר. כשפרצה מלחמת העולם הצליחה מרים יחד עם אחיותיה יעל ואסתר וקבוצה קטנה של חברים לשרוד בגטו. הם הקימו מעין מחתרת קטנה, בה היה חבר גם מיכאל גלס, החבר של אסתר. עם חיסול הגטו הגדול הצליחו בדרך נס לברוח ולהסתתר באי קטן באזור קובנה ושם 'חיו' עד בוא הרוסים. בינואר 1945, כשהמלחמה עוד נמשכה, יצאו מרים ואחיותיה, מיכאל וכמה מבני משפחתו בדרך לא דרך, מליטא דרך פולין לרומניה, שם פגשו כמה יהודים שהבריחו אותם לגבול אוסטריה - איטליה. בגבול פגשה מרים חיילים מהבריגדה שהכירו את בני משפחתה מרחובות. הקבוצה המשיכה לדרום איטליה, ומרים היתה בין ראשונות המעפילים לארץ ישראל. ב-15 בספטמבר 1945 נחתה מרים בשפיים ומשם בעזרת דוברומיל הגיעה לג"ב, אל אחותה יהודית. בגבעה פגשה את הצעיר יוסף לשניבר לימים לניר, ויחד הקימו את ביתם. עם הולדת שרהל'ה התחזק הקשר עם הקיבוץ, ומרים החלה להתאקלם, חרף הביקורת שהיתה לה על היחס לעולים החדשים. מרים היתה ברוכת כשרונות במלאכת יד ולחוש האסתטיקה שלה יצא שם ברחבי הגבעה. ב-1965 עברה מרים תאונה ונאלצה לעבור לעבוד בהנהלת חשבונות, שם התמידה שנים ארוכות. את חלומה להיות מורה למלאכת יד המירה בעשיית עוגות נפלאות, סריגת סוודרים, מפות ווילונות ו'עיצוב' החדר המשפחתי. לאורך כל השנים ליוותה את בעלה יוסף ש'תמיד היה בתפקיד' ו'משך אש' מכל כיוון אפשרי. מרים זכתה לראות את משפחתה מתרחבת ועבורה, פליטת שואה שאיבדה רבים מבני משפחתה, זה היה החשוב מכל.