חיים נולד בברלין בשנת 1917, אביו שהיה רוקח וכל חמשת אחיו לחמו במלחה"ע הראשונה בצד הגרמנים, אחד מהם נהרג ואביו של חיים נפצע. חיים למד בב"ס גרמני רגיל, בר מצווה חגגו לו בבית הכנסת שבו היה שמור למשפחה מקום עם השם: אויגון לוסטיג. כאשר הנאצים עלו לשלטון הכל השתנה, רק אז הבין חיים מה זה להיות יהודי. פעם אפילו חטף מכות כשהלך עם חבר ל'בית החלוץ'. מצב המשפחה היה טוב, בית המרקחת עבד יפה עד אותם זמנים. חיים נרשם ללימודי מסגרות ועבד כשוליה במשרד טכני בבית חרושת. לאחר שאמו נפטרה נכנס ל'בית החלוץ' שם פגש את אפי לכיש ואחיו הנס, טיטה וורנר שטראוס ועוד חברים - כולם ברלינאים, וגם את אירמה שיצאה להכשרה בליטא. בגיל 17 החליטו להנשא אך היו צעירים. לאביו הודיע שהם עולים יחד לארץ ישראל, קנו סרטיפיקט לחקלאים וב- 1936 הגיעו לנמל חיפה, שם פגש אותם רפי מייזלס וכך הגיעו לג"ב. בגבעה לא היה 'שיכון' הולם לזוג ולכן נכנסו באופן זמני לצריף התרבות יחד עם עוד זוגות ובודדים, מצב די מביך שנמשך כ...שנה. מאחר וחיים היה מסגר מדופלם, לאחר תקופה קצרה בפרדסים הצטרף לצוות המסגרים שבנה משוריינים עבור 'ההגנה'. בינתיים בגרמניה נאלצו אביו ואחיו שנשארו לברוח ועלו על האניה 'סנט לואיס' שיצאה לקובה, היכן שגר האח. שלטונות קובה ואחריהם ארה"ב סרבו לאשר את כניסת האניה לנמל וכך חזרה לאירופה, אביו של חיים ירד בהולנד ומאוחר יותר שהגרמנים כבשו את הולנד נשלח לאושוויץ, צלב הברזל והעובדה שכל משפחתו לחמה במלחמה הקודמת לא עזר! אחד האחים שהגיע לארה"ב היה חייל בבעלות הברית והיה בין חוקרי הנאצים לאחר המלחמה והא שסיפר לחיים על גורל אביו. בג"ב המצב לא היה קל, אירמה סירבה לגור באוהל הקרוע שקיבלו אחרי השנה הראשונה ועף בכל סופה ופעם אפילו ברחה למשפחתה בתל אביב. כעבור זמן הסתדר הזוג הצעיר ב'ליפט' וחיים גוייס ל'הגנה' ונשלח לקורס מכי"ם. הוא היה חבר קבוע בצוות ההברחות שגנב מדי חודש נשק מהמחנות הבריטים והחביאם ב'סליקים' שבשדות ג"ב. לאירמה לא גילה דבר, אפילו לא מאיפה חפיסת השוקולד שהביא, שי קטן שקיבלו אחרי כל פעולה מוצלחת! בינתיים התרחבה המשפחה, יגאל נולד ואחריו ירון ויורם הצעיר. חיים שניגן בכינור השתלב בתזמורות הקיבוץ בהרכבים שונים והיה בין הצוות שהקים את 'מטר'. למעשה הוא היה המקצוען שנבחר להקים את בית היציקה, לאחר שעבר השתלמות קצרה בתל אביב. יחד עם יונתן שטראוס וחברים נוספים בנו מאדני רכבת את המפעל, הכניסו מוצרים חדשים והתחרו יפה עם מפעל 'נען' השכן. כל השנים האלו חיים למד והשתלם לבד, כאוטודידקט אפילו נרשם ללימודים בטכניון, נשלח לחו"ל כדי למצוא מוצרים חדשים, משם הביא את 'חיבור ה- 300' הנודע ששנים פרנס את מטר. יחד עם צבי קריב ואליעזר יפה הצעירים חדשו כל העת, הוסיפו את קו כיבוי האש, המגופים ההידראולים ואחרים למפעל המתפתח. לאחר שנים עבר חיים למשרד הטכני והיה אחראי על התכנון. בג"ב עסק חיים בעיקר במוזיקה ורווה נחת כאשר ילדיו, בעיקר יורם השתלבו בתזמורות החחטיבה והקיבוץ. הקן המשפחתי הלך וגדל, נכדים הצטרפו כל העת והשמחה נעצרה רק כאשר אירמה חלתה בסרטן וחיים ובני המשפחה ליוו אותה עד הרגע האחרון. לאחר פטירתה חזר חיים לעבודה ולמוזיקה וכעבור כמה שנים פגש מכירה חדשה-ישנה, אושי הראל, אחת הנשים היפות שהיו בג"ב שעזבה בימי ה'פילוג' לנצר סרני, וחזרה לג"ב לגור ליד בתה חגית. השניים עברו לגור יחד ובילו כמה שנים עד מותה של אושי. חיים היה בין היחידים מותיקי ג"ב שתמך ב'שינויים' של הזמן החדש, הוא תמיד טען שצריך להשתנות, להתאים את הכל למצב החדש - וכך גם חי עד יומו האחרון.