סימה נולדה בצ'רנוביץ שברומניה ב- 1910, הבת הבכורה למשפחת צלרמאייר. בגיל שנתיים עקרה המשפחה לגרמניה, שם הקים האב מפעל לדגים יחד עם אחיו. בגיל 6 עברה המשפחה לגור בברלין ושם הוקמו 3 מעדניות 'צלרמאייר'. המשפחה חיה ברווחה והאבא אפילו רכש חלקת אדמה בפלשתינה. הילדים, סימה ארנה ווילי הלכו לתנועת הנוער הציוני 'בלו-וייס' ועם ההתעוררות הנאצית החלו לחשוב על עליה לארץ ישראל. ראשון עלה וילי הצעיר עם חבריו לתנועה, טיטה, קולה, צבי קרסל ונפתלי אונגר. לאחר אירוע אנטישמי במעדניה החליטה גם סימה לעלות לא"י, וכך הגיעה כעולה לא ליגלית לנמל יפו, ומשם בעזרת שורה אושרוביץ ישר לגבעת ברנר. בגבעה, בין האוהלים סחופי הרוח הכירה את וילי ויחד הקימו משפחה. ראשונה נולדה תרצה ואחריה שמואל ואליעזר. סימה הצעירה והנחושה הצליחה להעלות את הוריה ואחותה שנמלטו בינתיים מגרמניה לרומניה וכל חייה היתה אסירת תודה לאלו שסייעו בידה למלא מצוות הצלה זו. בגבעת ברנר היתה סימה בין הצעירות שעבדו ב'קפיטריה' ברחובות, עבודה מפרכת שהחלה כל יום בשתיים לפנות בוקר, השכמה וצעידה אל המושבה ושם יום עבודה קשה במטבח ובהגשה לסועדים. עם השנים השתלבה סימה בעבודות בישול והיתה אקונומית גם במטבח הגדול וגם בבית ישע. העבודה והמשפחה מלאו את חייה ויחד עם וילי זכתה לראות את משפחתה גדלה. לאחר פטירת וילי המשיכה סימה במסורת המשפחתית, וביתה היה למרכז, ללב של המשפחה. סימה האריכה ימים, לקחה חלק בחיי הקיבוץ ובלימודים וזכתה להערכה ואהבה מכל חברי ג"ב ובעיקר ממשפחתה הגדלה, 3 ילדים, תשעה נכדים ו- 16 נינים, שהקיפו אותה עד יומה האחרון.