אמא ויקטוריה נולדה ב-1915 באיזמיר שבתורכיה הישר אל תוך מלחמת העולם הראשונה. אביה דוד ניספה במלחמה ואילו אמא גרסיה מתה משברון לב כעבור שנתיים. אמא ואחותה פוליקסני הועברו לגדול אצל קרובי משפחה.ההורים המאמצים של אמא היו דודים מבוגרים, חסרי אמצעים שבקושי יכלו לשלוח אותה ללימודים בבית הספר היסודי. אמא הייתה תלמידה מצטיינת ובעידודו של צוות המורים סיימה את בית הספר היסודי בהצלחה וזכתה למלגת למודי המשך ב"אליאנס" שבצרפת.בתם לימודיה ב"אליאנס" השלימה אמא תואר, ב"סורבון", בלימודי הוראה בהצטיינות.בתורכיה באיזמיר כבר חכתה לאמא משרת הוראה ב"אליאנס". בנוסף החלה מלמדת שיעורי צרפתית פרטיים את הילדים של עשירי הקהילה, וכך גם יכלה לתמוך כלכלית בהוריה המאמצים.רבקה חברתה הטובה הכירה לה את אחיה יעקב, גיבור מקומי ששב ממאסר בכלא הבריטי, על ניסיונו לעלות לארץ ישראל באופן בלתי חוקי.במרץ 1939 (בפורים) נשאו אמא ואבא. ב-1941 נולד יחיאל הבן הבכור.ב-1943 תוך כדי מלחמת העולם השניה עלו אמא ואבא לארץ והקימו את ביתם בגבעת ברנר.ב-1945 נולדה אסתר וב-1952 נולד דוד.לאמא שלא הייתה ציונית נלהבת כמו אבא קשיי הקליטה בקבוץ היו קשים מאד. רק לאחר שיחיאל הקטן הסתגל לסביבה החדשה, ולאחר שהעברית בפיה נעשתה שגורה השתלבה אמא במערכת החינוך של גבעת ברנר.לאמא מלבד שלושת ילדיה היו עוד כ-50 ילדים שאותם גידלה מכתות א' ועד יב'.אמא הייתה המודל האידיאלי של המטפלת הקיבוצית. טפלה בכל ילד וילד כאילו היה ילדה שלה, ואף לפעמים יותר מזה.האהבה שהייתה בין אמא לאבא היא זו שנתנה להם את הכוח לצלוח משברים קשים וגם להקנות לנו ערכי משפחה יפים.אמא ואבא בנו קן חם ואוהב וגידלו אותנו בחם ואהבה והיו סבים נהדרים לנכדים ולנינים.אמא ואבא נשבעו שלעולם לא ייפרדו.כך בשיבה טובה כשאבא בן 90 ואמא בת 89 הם מימשו את שבועתם שהייתה ביטוי לאהבתם ונפרדו מאתנו ביחד.