מיכאל נולד להילדה ומשה רוחוץ בפרארה שבאיטליה, בדרך לארץ ישראל. הזוג הצעיר היה בדרכו מההכשרה בברלין לארץ. בגיל חצי שנה הגיע לגבעת ברנר והתאקלם בחברת הילדים והיה לאחד הבולטים והשובבים בגבעה, בישביש הנגר והמציל היה כוכב בהצגות ה'חוג הדרמטי' שלא פעם עברו אל שפת הבריכה או בחצר הקיבוץ. מגדולי ה"חקיינים והליצנים" שסובבו בגבעה, ידע הצגות שלמות בעל פה. יחד עם גאולה הקים משפחה ונולדו לו 4 ילדים. זאבי רייס: "קראנו לו 'בישביש', לא מיכאל, לא מייק אלא בישביש שהתאים לאופיו. בישביש תמיד היה חייכן, עם מצב רוח טוב, צעקן לא קטן. בנעוריו היה ידוע אצלנו כ'דון ז'ואן' ובעל יכולת נדירה לדבר בכל השפות. תפיסתו לשפות עוררה תמיד השתאות וקנאה. וכך שיצא עם צרפתיית למד מיד צרפתית, אמריקאית או אנגלייה - אנגלית... אולי פיספס מקצוע של מתורגמן. לבסוף מצא את גאולה והקים משפחה יפה ונחמדה במשק. כאשר קבוצת הכדורסל כיכבה במשק הוא היה בראש אוהדיה. זכורני שבכל משחק הוא היה נכנס לחדר ההלבשה, מייעץ מעודד, מתווכח ותמיד עם מילה טובה. וכך לפני כל משחק או אחריו היינו נפגשים, למרות שלא שיחק, נשמתו היתה במגרש, תמיד! לעומת זאת שחקן במה חובב - היה גם היה! וכולנו זוכרים את הופעותיו באירועים שונים. בישביש היה אלוף מספרי הבדיחות ואני זוכר אותו יושב מוקף בחבר'ה ומספר בדיחות....". יוקי שטל: מיכאל, כך קראתי לו מכיוון שהתרשמתי כי מתחת לכל ה'בישבישיות' המוחצנת הליצנית, מסתתר אדם פגיע, רגיש, במיוחד עדין נפש, קצת עצוב וטוב לב מאין כמוהו. יחד עם זאת אל תטעו: כשמיכאל הדגים איך 'מקסה' הנהג הייקה מתאר המראה ונסיקה של מיראז' בתל נוף, הייתי "עושה במכנסיים" מרוב צחוק. הזיכרון המדהים שלו ויכולת החיקוי היו ארכיון צבעוני, מלא חיים והומור, נורא מצחיק ואמיתי ובעיקר - ספוג באהבת גבעת ברנר של פעם - והכל מהלך על שתיים, ובלי מדפים מצהיבים מלאי אבק. מיכאל שייך לגבעה שלנו כמו כל הענקים שיצרו את "אגדת גבעת ברנר"!