קורט נולד ב- 1910 בגרמניה בעיירה קטנה בחבל הריינלאנד ליד גבול צרפת. קורט היה בן הזקונים למשפחת מאייר שאבותיה הגיעו לגרמניה לפני כ- 500 שנה. המשפחה הייתה אדוקה ושמרה על תרי"ג מצוות, בייחוד האם. האב ששירת כחייל במלחה"ע הראשונה היה חופשי יותר. למשפחה היתה בית מסחר לבגדים רהיטים והפרנסה הייתה מצויה בשפע. לאבא שלו אף הייתה מכונית. קורט החליט כבר בגיל צעיר שהמסחר אינו מתאים לו, למרות שאביו ייעד לו את המשך ניהול החנות. כל הניסיונות להקנות לו לימודים מתאימים לתפקיד עלו בתוהו. קורט בן ה- 12, שקריאה מקרית בספר 'אלטנוילנד' שמצא בספרית אחיו הבכור, החליט שמקומו בארץ ישראל. הדרך להגשים את החלום הייתה כמובן בהכשרה אליה הגיע לאחר מאבקים עם הוריו. הניסיון לא היה קל, מקבוצת 'חירות' נשלח קורט נער בן 17 לעבודה. האיכר שבחוותו קורט עבד במשך שנה התעמר בו קשות וקורט נשך שפתיים ולא התלונן. לאחר שנה עבר למקום נוח יותר בו גם הצליח להיפגש עם יתר חברי 'חירות' שעבדו באזור. תנאי החיים והעבודה בכפר היו בלתי אפשריים, קורט ישן יחד עם הסוסים באורווה ובבוקר קם נחוש לעבודה. במרץ 1931 עלה לא"י והגיע לג"ב. כמו שאר חברי 'חירות' ציפה לקבלת פנים לבבית, אך הימים היו ימי רעב ומחסור, ובקושי התקבלה הקבוצה, אחרוני הכשרת 'חירות' לחברות.. כשבועיים לאחר הגעתו לג"ב עברה הפלוגה למקום החדש על הגבעה, בו נשארה עד היום. קורט היה גאה בכך שהיה בין ראשוני 'חוצי הקו המפריד' בחדר האוכל שחצץ בין הייקים שישבו ב'שולחנות הכרוב המתוק' ובין הליטאים יושבי 'שולחנות הכרוב החמוץ'. נישואיו מאוחר יותר לאהובה גורביץ', מאושיות ה'מחנה הליטאי' היו עוד שלב בגישור בין שני המחנות. קורט נשלח לעבוד במפעלי החשמל של רוטנברג בעמק הירדן, העבודה המכניסה ביותר באותה תקופה. תנאי העמק הקשים ויחסם הלא חביב של אנשי גשר לא הקלו על החברים. לימים יטען קורט שההכנה (ה'טירונות') בהכשרה בגרמניה היא שסייעה לו ולחבריו להתגבר על כל הקשיים. קורט החזק וקל הרגליים חיפש אקשן, ובאותם ימים העבודה כנהג הייתה מבוקשת ביותר. תחילת הדרך הייתה כעוזר נהג (סקנד דרייבר) ולאחר החלטת אסיפה 'זכה' קורט בג'וב הנכסף. לעוזר הנהג היו תפקידים רבים בעיקר בפריקה וטעינה של המשאות (חול, זיפזיף, חומרי בניה -בטוריה ואת, שקי מלט ותערובת - על הגב). העוזרים המצטיינים היו לנהגים לאחר תקופת נסיון, וכך קורט מצא עצמו נוסע בכבישי הארץ הלא כל כך סלולים, בדרכים לא דרכים , מבלה ימים רבים מחוץ לבית ואוסף חוויות רבות. אחת החוויות נסתיימה באסון כבד כאשר המשאית של קורט הותקפה בדרך לירושלים ע"י המון ערבי משולהב שרדף אחריו ואחרי יעקב שטרן, עוזר הנהג. קורט הצליח להימלט אך יעקב נתפס ונרצח. עם השנים היה קורט לנהג אוטובוס ב'דרום יהודה' (שהיתה מאוחר יותר ל'אגד') ובמשך 7 שנים נסע על הקו עד שהחליט שנמאס לו לנסוע באותו מסלול, פינה מקומו לזאב אונה, וחזר למשאית. בכל המלחמות גויס קורט כנהג ובטיולי הקיבוץ היה מהנהגים ה'מבוקשים' ביותר (גם נסע מהר וגם היה חביב על הילדים). לקורט ואהובה נולדו 4 ילדים וגאוותם הייתה שכולם המשיכו בחיים בקיבוץ. לאחר שנים רבות 'על ההגה' עבר קורט לעבוד בנגריה וגם שם היה מהזריזים. את המרץ שנותר לו לאחר שעות העבודה השקיע במשפחה ובעיקר בגינת הקקטוסים המרהיבה שטיפח במדרון שממערב לשיכון ב', גינה קסומה שהייתה לאתר 'תיירות' מקומי. יש אומרים שה'גינה' היתה לקורט סיבה להמשיך לעבוד בטוריה ואת שהיו חלק בלתי נפרד ממנו, מהיום בו עזב את בית הוריו. חומר נוסף ראיון עם מוטקה רוויצקי 1976 חוברת זכרון