עליזה נולדה ב-9.11.33 בת בכורה לנתן ורות, ואחות בכורה לרויבה ולי. כילדה בת 10 חוותה קשה מאד את שלוש שנות המאסר של אבא, שהיה פעיל בהגנה ובפלמ"ח ונתפס בעת גניבת נשק מהאנגלים. הוא נשפט יחד עם עוד חברי ג"ב לשלוש שנות מאסר בקישלה בירושלים. ב"שבת השחורה", אבא נכלא לשנה ברפיח. כל הילדות בצל תקופות השבי של אבא, נטעו בה רגשות קשים ביותר, שליוו אותה על חייה. מיד בסיום י"ב עליזה נישאת לאלי ויוצאת ללימודי גננת בסמינר הקיבוצים. לאחר תקופה קצרה בנתיב הל"ה הם חוזרים ובונים את ביתם בג"ב. עליזה מתחילה לעבוד כגננת ומהר מאד נהיית לגננת מבוקשת בזכות הסבלנות, ההבנה של כל ילד כפרט ויכולתה להיות כתובת לילדים והוריהם. המשפחה מתרחבת, טלי תמר וניב נולדים והחיים זורמים. לאחר פרק זמן עליזה יוצאת ללימודי חינוך מיוחד במכון אדלר ובמשך השנים עובדת במחלקת החינוך של התק"ם. עליזה אוהבת את החיים, את הטיולים בעולם, אוהבת טבע, לשיר משירי ארץ ישראל בעיקר את שירי הפלמ"ח ואוהבת תכשיטים. כשלמדה בת"א נחשפה לעולם שמעבר לנו. התחילה ללמוד קבלה, נהיתה רוחנית יותר, למדה רפלקסולוגיה ולמדה את תורת האבנים ורייקי ועוד ועוד וזאת כדי לעזור לעצמה ולאנשים להבין ולקבל את עצמם. כשבאה השכחה אמרתי לעצמי שכולנו מתבגרים ושוכחים. לא ידענו שהמחלה הארורה הזו חברה לסכרת היא מתקדמת לאט לאט. ככל שהצענו עזרה היא סרבה, רצתה להשאר עצמאית בפינתה. כשעברה לבית אלמוג קיבלנו גם הגדרה "דמנציה". זו כבר לא עליזה שלנו שהכרנו, זו עליזה אחרת. אין דרך חזרה, ומשנלקחה ממנה יכולת הדיבור הבנו שמה שאפשר לעשות זה רק להיות שם בשבילה. עומדים כאן כולנו סביבך, מלווים אותך בדרכך האחרונה. כאן נולדת, כאן נטועים שורשייך וזיכרונותייך, בת בכורה למשפחת רובין, פלמ"חניקים, חלוצים ואידיאולוגים שהקימו את הקיבוץ ונתנו את הכל למען הקיבוץ והמדינה. כך גם את ואבא, הייתם שייכים לדור אשר שם לעצמו כמטרה את הנתינה והעשייה למען החברה. אימא אהבת את מקצוע ההוראה, היית גננת ומורה לרבים מילדי הקיבוץ, והם זכרו אותך כשפגשו בך על השבילים תוך מבט וברכת שלום חמה. עם בגרותך פנית לעולם הטיפולי בתחומים הוליסטים שונים. זכית ביכולת נדירה לגעת בנבכי נשמתו של אדם ולתת מזור למכאובי נשמתו וגם לנשמתך. פעמים היה נדמה כי נשמתך הצעירה נשארה כלואה בגוף מזדקן ואת מנסה לתת לה מעוף ודרור. לצערי, השנים האחרונות היו קשות עבורך, סבלת, נזקקת לקבלת עזרה מהזולת דבר שלא עלה בקנה אחד עם הצורך שלך בעצמאות. ניסית להיאבק אך מצבך הגופני הכריע את יכולת התקשורת שלך דבר אשר ריסק את עולמך ואת עצם היותך, אט אט צללת לעומקים. בטוחני כי עכשיו את עומדת חבוקה בזרועותיו של אבא שכה אהבת ונמצאת לצד הורייך ואחיך, חופשיה מכל כאב ונשמתך זוכה לדרור בשנית.