יהודה נולד ברמת רחל בערב פסח תש"ז. כשהגיעה הבשורה לקיבוץ החברים יצאו מהמטבח כשהם דופקים על סירים לאות שמחה. כשהובא יהודה בבריתו של אברהם אבינו, שימש כסנדקו ש"י עגנון. בעת מלחמת השחרור פונו מרמת רחל הילדים והנשים. בטרם יציאה מצא ש"י עגנון זמן לבוא ולברך את הילד לפני צאתו. אחרי גלגולים הגענו לגבעת ברנר, ויהודה אז בן חצי שנה. כאן גדל, ילד אהוב ותלמיד טוב. יושב וקורא בספרי שירה, פסיכולוגיה ופילוסופיה שהיו "גדולים עליו" בכמה שנים, מחפש בהם תשובות לשאלותיו הרבות. ביצירה חיפש את דרך ביטויו העצמי, אם בציור, בריקוד ובכתיבה. כבר בגיל צעיר זכה במקום הראשון בתחרות של ציורי ילדים בעיתון 'הארץ'. בגיל 19 התחתן. הזוג הצעיר עבר לקיבוץ נתיב הל"ה, שם עבד בצאן והיה מאושר וגאה בעבודתו שהשרתה עליו הרבה שמחה. אולם הנישואין לא עלו יפה והדבר פגע בו קשות. מעכשיו השקיע את כל מרצו בריקוד. הצטרף ללהקת 'כרמון' ויצא עימה לסיור הופעות בארה"ב ובאירופה, ספג באישיותו ובחושי הדקים את החוויות היפות שנפגש עימן ונתן להן ביטוי בציורים ובמכתבים ששלח הביתה. עם שובו החל ללמוד ציור בביה"ס לאמנות בבת-ים, הצטיין וזכה במלגה. אהב את הטבע והמגע עימו, ומכאן שהשתלבותו במשתלה הייתה טבעית ומובנת. אלא שלא כמו רוב האנשים, לא ידע לקבל את זריחת השמש ופריחת העצים בפשטות. הוא חיפש בכל אלה משמעות עמוקה יותר. הוא ניסה להבין את סוד הבריאה דרך התנ"ך, תורות העולם העתיק, ואת נפש האדם דרך פסיכולוגיה, פרה-פסיכולוגיה ויוגה. חתר למהותם הפנימית של הדברים. לציוריו שוב לא הייתה משמעות פשוטה של קו וצבע בלבד, כי אם היה בהם מימד נוסף. הסתתרו בהם מחשבות על בריאת העולם, טבע האדם, האישה, היצר, היצירה, החיים והמוות. בד בבד עם ציוריו ביטא דברים אלה גם בשיריו. שאיפתו לצדק ולמוסר הייתה בלתי מתפשרת, כאב כל עיוות צדק וסבל את סבל העולם בסבלו האישי. העומס היה גדול מכוחו והוא חלה. הרגשתו בתקופה האחרונה הייתה שהוא חי בצד החיים ולא בתוכם, ולא נותר לו עוד דבר שהחיים יכולים לתת לא מלבד סבל. במצוקתו כי רבה קיצר תקופת סבל זו, וכך נפרד מאיתנו. "אדע אנוכי כי מחר אמות ורוצה אני להיפרד מכם. היה זה מחזה מלהיב של עשרים וארבע ושליש. מחזה טרגי קומי, מלא חוויות ותנועה, גם רומן גם בלש פה חברו שעשועים, פעלולי במה. עוד לילה אחד לי נותר לא פחד, לא זיק של חמלה, אהבה להורים יקרים שעמלו בי לבנות החומה. בלב הגבעה אתאחד עם שארית חברת הדממה; שוב לא אציג את תפקיד הגיבור שנפשו נטרקה. לכולם שלום ותודות חברי חברותי והסביבה, לכולם הידד לחיים המשיכו עם זאת המצווה."