דינה נולדה בהונגריה בכפר עם קהילה יהודית ציונית. בזמן מלחה"ע השניה נלקח אביה לעבודה במחנות כפייה ודינה ואחותה חוה עברו להתגורר עם הדודה בכפר בדרום המדינה איתה עברו את המלחמה. לאחר המלחמה שהו דינה וחוה בבית הילדים בבלנקזה בגרמניה ומשם עלו לארץ. יחד הגיעו האחיות לקיבוץ מעוז חיים שם אומצה דינה שהמשיכה את לימודיה בקיבוץ. לאחר הצבא יצאה ל'פלוגת אילת' ושם פגשה את ירון וב- 1960 עם שובם לגבעת ברנר הם התחתנו והולידו את גליה ענת ואסי. דינה עבדה במספר ענפים בגבעה ביניהם משק בית ספר. בשלב מסוים יצאה ללימודי אמנות ואת פרי יצירותיה ניתן לראות עד היום בפינות רבות בגבעה. דינה לימדה חברים רבים לצייר והצליחה להדביקם באהבה לאמנות. כשדינה מתבוננת בפרח (מיכל סופר) כשדינה מחזיקה פרח בידיה, מלאות ההבעה, מגלגלת אותו בין האגודל האצבע והאמה ומתבוננת בו, נדמה לי תמיד שנוצרת איזו שיחה אינטימית בינה לבין הפרח, והפרח מחייך אליה כי הוא יודע שהיא מסתכלת עליו בהשתאות ומנסה לגלות את סוד יופיו, יופי תמיר ונעלם גם שהוא קרוב כמרחק העין מהיד האוחזת בפרח. אני לא יודעת לשוחח ככה עם פרחים ולא ניסיתי לפענח את הסוד, אבל כשאני רואה את דינה מתבוננת בפרח, אני חשה שיופיו של הפרח מתקיים בסוד ההוא, ושעולם שלם של יופי מקיף אותנו. שיר מאת ניצה תדמור: רקמת ידידות שזורה בינינו במשך שנים נארגה תמיד ניתן להיאחז בה להרגע ממועקת פתע להתרגש משיר או ציור להתרפק בה בחמדה. ואף על פי כן ישנה תהום תהום עד כלות דינה באה משם שם, בתחתיות התהום רכבות, מחלות, קור, קרום לחם שם בשאול תחתיות ילדה מנסה לחיות בלא דעת בלא פשר והיו לדינה הכח והתבונה לטפח גחלת חיים עמומה לחיים מלאים מלאים במשפחה, בילדים בנכדים מלאים בציור, בכתיבה מלאים בגנה מלאים באהבה. שיר מאת דינה: חלל האור כבדולח יום אחר הגשם בצהרים האויר כמי מעין נובע יום של חסד ואני מבוע טללים דומעת מול כלנית פורחת בגינתי