משה נולד כאן בארץ ישראל. בארץ ישראל של פעם. הוא נולד לפני 79 שנים, בסוף אפריל, בסוף האביב והפריחה הנפלאה. מסלול חייו, כמסלול רבים מבני הארץ, שפספסו בשנים ספורות את הפלמ"ח, אך הושפעו רבות מתקופה זו. ילדותו ובחרותו היו בקריות, אחד המעוזים החשובים בהתהוות המדינה. לפני ואחרי תקופת מלחמת העולם השנייה, תקופת הצנע, מלחמת השחרור, תנועת נוער, הצטרפות לגרעין הכשרה עד הפלוגה באילת. שם הוא פגש את דינה שלנו. יותר משנות יובל הם יחד. בנו את ביתם כאן בגבעת ברנר. אתמול בבוקר, כאשר נודע לאנשים שמשה איננו, התגובות היו מאוד חמות ומחבקות. חשבתי לעצמי, משה ודינה הם סמל לגבעת ברנר של פעם כמו שהרבה מאתנו מתגעגעים אליה. כל חייו הוא חלק מהמרקם הזה, ובדרכו שלו הוא נתן את מה שהיה יכול. בצעירותו משה אהב וחלם על הים ואת אהבתו זו הוא הגשים בשנות עבודתו על אוניות הקיבוץ. כאשר החליט לסיים פרק זה בחייו הוא השתלב בגבעת ברנר באופן ובמילוי תפקידים שונים בדרכו המיוחדת. נושא הבנייה היה קרוב לליבו, ואך טבעי היה שהוא בין מוביליו. שנים רבות הוא עבד במרכז החקלאי ורחש לעצמו הערכה רבה. כאשר חזר לכאן, מצא את מקומו במטר עד סגירת המפעל. משה היה איש גדול בגוף ובנשמה והנוכחות שלו תמיד הורגשה. היה לו לב זהב, יושרה וחוש הומור מיוחד במינו. הוא ידע יפה מאוד לחשוב לא רק על עצמו, אלא על הסובב אותו. הוא היה חבר טוב והיו לו חברים רבים ובית פתוח ונעים תמיד. בשבילי משה ודינה יחידה אחת, מוזר יהיה לא לפגוש אותו יושב בפינת הספה הקבועה, או אוכלים ארוחת צהריים קבועה בשבת ומשוחחים בהקשבה על ענייני היום. השנים האחרונות לא הטיבו איתו מבחינה בריאותית, אבל בעקשנותו לא נתן לכך להשפיע על חייו לוחם אמיתי. משה שלנו, נפרדים ממך היום בעצב רב. באהבה רבה! מימי זליגמן (נאמר על קברו)

משה שגב