לייקה נולדה בעיירה קטנה בליטא בשנת 1912, אביה עבד בבית חרושת והיו לה 3 אחיות ואח. במלחה"ע הראשונה גורשה המשפחה לרוסיה וסבלה פורענויות ופוגרומים. עם חזרתם לליטא, בשנת 1922 השתקעה המשפחה בקובנה, הילדים הסתדרו בבתי ספר ואב המשפחה עשה חיל בעסקיו. לייקה הצעירה גילתה עניין רב בתנועת ה'חלוץ' וכשבגרה יצאה להכשרה בממל. בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל עם אחיה והגיעה לחיפה. שליח מגבעת ברנר שהגיע לעיר הנמל שיכנע את הצעירים לבוא לג"ב הצעירה. בקיבוץ הצעיר שסבל מאבטלה ומצוקה, לא ששו במיוחד לקלוט את ה'ליטבקים', בלטו בהתנגדותם הייקים, אך ה'שדולה' הליטאית תמכה בשלישייה (יהודית זרחי, יוסקה לוריא ולייקה) והם התקבלו לחברות. לייקה החסונה שנדדה בין האוהלים שעל הגבעה השתלבה מהר בעבודה הקשה, תחילה ברפת עד שהפרות שתחת השגחתה נמלטו ואכלו את הפרדס הצעיר ש'זה עתה ניטע' ותחת גערותיהם של עקיבא ואברהם כץ תמה קריירת הרפת. משם המשיכה לייקה הצעירה לקפיטריה ברחובות, כמלצרית עבור אמידי רחובות, שם גם למדה לבשל, משם אל 'בית ישע' ואז עברה לעבוד בלול. במשך 30 שנה התמידה בעבודתה בלול, יחד עם גנסיה רגולר שאול רבינוביץ ולאה פלטר הביאו את הלול המקומי להישגים מקצועיים. לייקה היתה שייכת גם ל'אגף הבטחוני' ועבדה עם הגברים ב'סליקים' ובתקשורת הדגלים וההליום. עם איתותי המורס לא כל כך הסתדרה. כשחיפשו מתנדבים לסייע לקיבוץ רביבים, לייקה יצאה לנגב והקימה את הלול הדרומי במדינה. עם היוודע על אימי השואה באירופה גילתה לייקה שכל בני משפחתה שנותרו בליטא נספו . בשנת 1952 נישאה לאהרון פישר שהתאלמן מרעייתו הראשונה ויחד טיפלו בבת רחל הקטנה. בשנת 1962 חלה אהרון, רגלו נקטעה ולאחר כמה שנים נפטר. לייקה המשיכה לגדל את רחל ובאותם שנים גם עבדה כאקונומית במטבח ובמחסן הבגדים. התקף לב שלח אותה לתחנה הבאה, בנגלי, שם השתלבה בצוות ועבדה כמה שנים טובות. לייקה היתה ידידת אמת לכמה חברות - רובן ליטבקיות כמוה, וסעדה אותם בימי זקנתן וחוליין. תמיד עם רוח טובה וחיוך והרבה אהבה, ממנה נהנו גם נכדיה, הילדים של רחל וגלעד בקדרון. לייקה היתה 'צעירה ברוחה' ומטיילת בנשמתה וחרשה את כל שבילי הארץ. בראיון שערכו עימה בגיל 90 היא אמרה ללא היסוס, שאם היתה ניתנת לה ההזדמנות לבחור מחדש בדרך חייה, היתה חוזרת על אותו המסלול!