אסתר נולדה ביוני 1937 בעיר קובנה שבליטא, ביתם של יעקב ופרידה קפלן ז"ל ואחותו של מייק ז"ל. כשהייתה בת 4, נכנסו הגרמנים לליטא. הם אספו את 30,000 יהודי העיר והכניסו אותם לגטו קובנה. בכל כמה זמן נערכו אקציות, שבהן רוכזו ילדים עד גיל 12 בכיכר הגטו ונשלחו להשמדה. כשנודע על כך לאביה של אסתר, הוא הכניס אותה לשק תפוחי אדמה והחביא אותה במסגרייה, וכך ניצלו חייה. בהמשך, נלקח אביה למחנה הריכוז דכאו, אך נותר בחיים. ב-1 לאוגוסט 1944, כאשר הצבא האדום התקרב, הגרמנים שרפו את הגטו. אמה של אסתר ואחיה ברחו ליערות והסתתרו שלושה שבועות בבור באדמה, כאשר שמעו מדי פעם קולות של חיילים נאצים עם כלבים, המחפשים אחר יהודים המסתתרים ביער. בלילות היה אחיה יוצא ממקום המסתור ומחפש אוכל בשדות האיכרים בסביבה. איכר ליטאי, הסכים להסתיר אותם בעליית הגג שלו, אחרי שהובטח לו שלאחר המלחמה יינתנו לו טבעות זהב שאמה החביאה. בסיום המלחמה, התאחדה המשפחה עם האב שחזר מדכאו לאחר מסע מטלטל, במחנה פליטים "פרנוולד" בגרמניה, שבו שהו עד שנת 1949. ב-1949 עלו ארצה והגיעו למעברת באר יעקב. מכיוון שלא היו שם תנאים נאותים למחייה ולמידה, הובאה אסתר לגבעת ברנר ע"י בן דודה מיכאל גלס, שהיה חבר הקיבוץ. אסתר אהבה לעבוד בחקלאות, רק לא בבתי ילדים. עבדה בכרם, בלול ובבית ישע. לבסוף הגיעה למקום האהוב עליה ביותר - המשתלה, שם טיפחה את תחום המגשים הפורחים, שהיו זקוקים לפרפקציוניזם שלה. המשפחה גדלה, נולדו לנו דורית ועמר, וזכינו בשישה נכדים נהדרים ושלושה נינים (נכון לכתיבת שורות אלו...) בשנותיה האחרונות חלתה בדמנציה והבטחתי לה שהיות ולא הייתה לה ילדות, תהיה לה זקנה מכובדת, ואני שמח שהגשמתי את ההבטחה. יהי זכרה ברוך. יאיר