לאה נולדה ב- 1912 בגרמניה להוריה שהגיעו מפולניה ב- 1907. הבית היה מסורתי ולאביה היה בית חרושת ללבנים. בימי האינפלציה של שנות ה- 20 איבד האב את רכושו אך לא את גאוותו. לאה הצעירה הלכה לתנועת ה'יידישע יוגנדבונד' בגיל 12 והיתה פעילה. סרני בגיחותיו הרבות לברלין היה לן לעיתים בבית המשפחה וכך שמעה לאה לראשונה על גבעת ברנר. לאחר לימודיה יצאה להכשרה וחיפשה מקום ללמוד על בעלי חיים מתוך ענין ובעיקר בשביל ..ארץ ישראל. עם גבור האנטישמיות נאלצה המשפחה לצאת והפעם עקרה לצרפת. בשנת 34' עלתה לאה לארץ ישראל והגיעה ישר לג"ב, אל הלול. למרות שנדרש היה 'וותק' ונסיון נקלטה לאה בלול יחד עם גנסיה ושאול רבינוביץ והתמידה שם עד ימיו האחרונים של הלול. בגבעה הכירה את קורט והאהבה פרחה, חתונה ואוהל.. האוהל של לאה וקורט היה 'אוהל לדוגמא' וכל אורח מזדמן היה מובל אחר כבוד לראות אוהל מרוהט ומסודר כיאות לזוג ייקים.. בשנת 38' נולד גורי והתקופה - ימי המאורעות. היה קשה, קורט היה בדרכים וב'הגנה' אבל המורל היה גבוה. לאה השתלבה במקהלה והיתה שותפה למרבית הופעותיה של מקהלת ג"ב הנודעת והמקהלה המקובצת תחת ניצוחם של גוסטב ליבק, יהודה שרת ופינטוס. ב- 1944 נולד אלדד ובזמן מלחמת העצמאות רפי והמשפחה התבססה. את שטר אכזבתו של קורט שלא התקבל לקורס הטיס של ה'הגנה' מפאת גילו המתקדם פרעו בניו - גורי אלדד ורפי שהיו כולם לטייסים. גאוות לאה וקורט על בניהם היתה גדולה כמו גם לילות החרדה האינסופיים שהתעצמו בימי המלחמות הארוכים. לאה וקורט תמכו בבניהם לאורך כל השנים גם מול ה'אסיפות' בקיבוץ וגם בשנים הרבות שבהם חיו בבסיסי צה"ל השונים. ב- 1980 היתה לאה בין מקימות הכריכייה ושוב באו לידי ביטוי תכונותיה הרבות - חריצות דייקנות ואמינות. הבנים הנכדים והנינים סייעו ללאה לאחר פטירת קורט אך עיקר 'משענתה' היתה עצמאותה.