חייקה נולדה בעיירה אלייטה שבליטא ב- 1915. את חייה החלה הרגל שמאל, כאשר המשפחה נאלצה להמלט מהעיירה בשל הפורעים שעלו עליה. את הפעוטה בת כמה שבועות עטפו והניחו כחבילה על העגלה. בשל הבהלה נפלה "החבילה " בלב היער. קרובי משפחה שעברו גם הם ביער מצאו חבילה קטנה בצידי הדרך והשיבו את האבידה להורים הדואגים. אביה של חייקה היה ספק בשר של הצבא הרוסי ונעדר הרבה מהבית. חייקה שהתייתמה מאמה בגיל צעיר תפסה את מקומה בגיל 13 ונאלצה להפסיק את לימודיה. בגיל 18 יצאה להכשרה בדנמרק וב- 1936 לאחר שנישאה פיקטיבית ליעקב בלוך עלתה לארץ ישראל, ישר לגבעת ברנר. בקיבוץ הצעיר עבדה במטבח ובשדה אך כל הזמן היו נשואות עיניה אל העבודה ברפת שזה עתה הוקמה. ב- 1937 החלה לעבוד ברפת של זקס ומשם קצרה הדרך אל הרפת של עקיבא. הצעירה החרוצה לא החמיצה יום עבודה, שלא לדבר על הלילות הרבים, לילות החליבה הארוכים. אל הרפת היה מגיע כל בוקר עגלון צעיר וחסון עם המספוא, קראו לו מילו, ותוך זמן קצר הליטבקית הזרירה והייקה החזק נישאו והקימו בית - צריף בגבעה. עם השנים נולדו להם תמה, שמעון, אליעזר ונחומי המזיניק. כל משפחתה של חייקה נספתה בשואה ולצערה לא היה גבול. ביטוי לכך היא נתנה ביום העצמאות כאשר היתה שרה את השיר העצוב: סברענט ברידעלעך סברענט (אחים בוערת שריפה). חייקה אהבה לשיר והיתה אחת מדמויות המפתח בהצגה המיתולוגית: אחי גיבורי התהילה . חייה של חייקה התחלקו לשנים: הרפת, בה בילתה את רוב זמנה והמשפחה לה הקדישה את כל הזמן הפנוי. לעובדי הרפת שרובם היו צעירים וצעירות חייקה היתה דוגמא מהלכת, למרות שלא היה סיכוי להצליח לחקות אותה, אם בהתמדה ובחריצות ובעיקר בנקיון. בזמנה החופשי היתה חייקה מטיילת בארץ, בין ילדיה שהתפזרו בכפר ובעיר והיא זכתה לחיים ארוכים - 4 ילדים, 14 נכדים ו- 20 נינים!