דינה יבלונסקי, בת פרידה ואברהם ברמן, נולדה ב-1919 בעיר ויסוצק, פולין, כבת בכורה למשפחה בת שלוש בנות ובן. כבת למשפחה ציונית, עברה דינה בבגרותה להכשרה בקיבוץ חלוץ לודג', ומשום שלמדה תפירה, בעצת אימה, עסקה שם במקצוע זה. עם פלישת הגרמנים לפולין, עבר הקיבוץ לוורשה ועם התמשכות הפלישה, חזרה דינה לבית הוריה, שהיה בשליטת הרוסים. לאחר שדינה לא מצאה את מקומה בבית, עברה לווילנה בליטא ומשם במסע ארוך ומייגע לטשקנט אוזבקיסטן, לקירגיזיה ובחזרה לטשקנט. בכל אותן שנים סבלה מרעב ועבודת פרך. בטשקנט הכירה דינה את בעלה לעתיד, בצלאל. עם סיום המלחמה, חדרה עם חברתה, מלכה, ללודז', שם נודע לה על אבדן משפחתה בידי האוקראינים והגרמנים. מפולין עברה דינה לגרמניה ליד מינכן, שם התארגן קיבוץ דרור ושם נולדה ביתה הבכורה לאה. ב-1946 קיבלו דינה ובצלאל את הסרטיפיקטים המיוחלים, ולפני העלייה ארצה הצליחו לאתר את אביה, שבדרך נס נשאר בחיים. לאחר פגישה עם אביה, שעמד על כך שתעלה לישראל, הגיעה דינה ארצה ב-1947 באוניה "קומינס" ביחד עם חברתה מלכה, שאחיה גר בגבעת ברנר, ובעקבות אותו אח הגיעה דינה לגבעת ברנר וקבעה כאן את ביתה. בצלאל הגיע ארצה ב-1948, ולאחר תקופת הסתגלות לא קלה, מצא את מקומו בעבודת תפירה בקיבוץ. בזמן הפילוג, עברה חברתה של דינה, מלכה, עם משפחתה לנצר סרני. הפרידה קשה, אך דינה לא עזבת את גבעת ברנר. ב-1954 נולדה צביה, ובאותה שנה הגיע אביה אברהם לארץ והתחתן עם חנה, וחביבה באה לעולם. אבא ברמן נפטר ב-1973 בשיבה טובה. בנותיה של דינה נישאו. צביה קבעה את ביתה בקדרון ולאה בגבעת חיים. צביה נפטרה בגיל צעיר ממחלה קשה וקצרה. אבדן זה ליווה את דינה לאורך השנים. את שנתה האחרונה העבירה דינה בגבעת חיים, ליד משפחת בתה לאה.