לאה נולדה ב-1921 בדיסלדורף שבגרמניה, בת יחידה להוריה. בנובמבר 1933 עלתה משפחתה לא"י. התחנה הראשונה בארץ הייתה בעין חרוד ולאחר מספר חודשים עזבה המשפחה לתל אביב. בהיותה בת 14 החלה לראשונה ללמוד בבית ספר עברי. כשבגרה הצטרפה לתנועת 'הנוער העובד' ולימים גם הדריכה בה. במועדון התנועה הכירה את בעלה לעתיד ראובן שמבן. לאחר שסיימה תיכון למדה הוראה בסמינר לוינסקי ועם תום לימודיה, בגיל 20, נישאה לראובן והם עברו לנען. למרות מחאותיה שלמדה הוראה עבדה בהתחלה כגננת ולאחר שנה שובצה כמורה. בנען נולדו הילדים אמנון, תמר ומיכל. ב-1949 עברה המשפחה לגינוסר שם נשלחה ללמוד הוראה לתיכון. ב-1952 עברה המשפחה לגבעת ברנר. ראובן עבד בנגריה ולאה בבית הספר. בגבעת ברנר נולד בנם הרביעי דודו. עם פתיחת בית הספר האזורי הייתה לאה לאחת המורות הראשונות בו. ב-1966 נפטר ראובן ולאה נותרה לבדה עם ארבעת ילדיה. לאחר חודש של אבל כבד, חזרה ללמד. כשסיימה את עבודתה בבית הספר, הצטרפה לארכיון ועבדה בו שנים רבות. באותם ימים נבחרה להנהלת הקהילה ולוועדה שהייתה אחראית על תהליך השינוי וההפרטה בקיבוץ. בראיון ליומן ביום הולדתה ה-100 אמרה לאה שהמעבר ללינה המשותפת וההפרטה הצילו את גבעת ברנר. "החיים שלנו לפני השינוי היו לא נורמליים. תמיד הרגשתי שאני לא קיבוצניקית טובה מספיק, כי בליבי לא הסכמתי לגמרי עם אורח החיים הזה... כיום באווירה של הקיבוץ המתחדש, אני מרגישה בנוח". לאה נפטרה בשנת 2024, בת 103 שנים.