אסתר נולדה ב-10.4.1920 בעיירה פוסבול שבליטא לחיים ושרה שבץ. למשפחה נולדו ששה ילדים, יהודית, מרים, יעל, אסתר, עזריאל ומיכל. יהודית הגיעה לארץ ב-1936, יעל, מרים ואסתר הגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה. ההורים והילדים הצעירים נספו בגיא ההריגה ביער ז'דיק. הבית היה בית רנסנסי רחב אופקים. האב קיבל הסמכה לרבנות אבל המשיך להתפרנס מחנות נעליים ועור. ההורים עמדו על כך שהילדים ששה במספר, ילמדו בבית ספר "תרבות" ובגימנסיה עברית. אסתר סיימה את לימודי התיכון ב-1937 ואז המשיכה באוניברסיטת קובנה בה למדה הנדסת כימיה, שם פגשה את מיכאל גלס שלמד באותה מגמה ושם נקשרה דרכם. ב-7.7.1943 הקיפו את הגטו מאות אנשי משטרה וטנקים והחלה תכנית חיסולו. ספור הבריחה מהגטו ערב חיסולו מלמד יותר מכל על כוחות הנפש, האומץ הרב, והתושייה העצומה שהייתה בחבורה כולה. ואכן, סיפור בריחה מופלא עם ניירות מזויפים דרך פולין, רומניה, הונגריה, אוסטריה ועד איטליה בה נפגשו לראשונה עם אנשי הבריגדה. באיטליה נולד בנם הבכור חיים. הם הגיעו לארץ ולגבעת ברנר בה היו כבר יוסף ומרים לניר. וכאן בארץ, בקיבוץ, מתחיל פרק חדש והרואי לא פחות. היכולת להקים משפחה ולהשתלב מייד במרקם החיים בארץ ובקיבוץ לא הייתה מובנת מאליה. בגבעת ברנר נרתמה אסתר באיסוף בני נוער שהגיעו יתומים מהמלחמה מרומניה והונגריה דרך עליית הנוער. היא הייתה מדריכה ומטפלת יחד עם שרה זברינה, שמעון,אהרון ושרה שניידר. בהתחלה הם מנו 20 ילדים ובהמשך הגיע מספרם ל-54. הקשר עמם נמשך שנים רבות. בהמשך התבקשה ללמד מתימטיקה ופיסיקה ומצאה את עצמה מורה של מקצועות אלה ומחנכת 35 שנים בבית הספר. בתוך כל אלה נולדו להם עוד שלושה ילדים, רותי, רפי ויעל. גם בהקמת בית הספר האזורי היה לה חלק נכבד והרעיון או הרצון שלה היה להקים סוג של בית ספר פתוח. לאחר 35 שנה עברה אסתר להנהלת החשבונות ושם הופיעו הבקיעים הראשונים, סימני מחלת האלצהיימר. אסתר נפטרה ב-27.6.2010. את אסתר פגשתי לראשונה באוקטובר 1947 במוסד "אונים" בכפר סבא. הגיעה אלינו בחורה צעירה ויפה, לבושה שמלה כחולה עם עיגולים לבנים ומדברת בעברית. היא באה לשכנע אותנו שנבוא איתה לגבעת ברנר. שאלנו אותה: כמה זמן את כבר בארץ ובקיבוץ? היא נבוכה, אך כדי להרשים אותנו, אמרה שהיא כבר הרבה שנים בארץ. אז בקושי היא הייתה בארץ חצי שנה. אחרי כמה שנים הייתי אחד מתלמידיה. יצחק תדמור